ראש השנה נחשב בתודעתנו ליום תשובה ותיקון המעשים הבלתי ראויים שעשינו בשנה החולפת. כל זה לקראת שנה טובה יותר, שבה יחסינו עם בני משפחתנו, עם חברינו ועם כלל ישראל, ובעיקר עם א־לוהינו יוצרנו – יהיו טובים יותר. בתורה שבכתב אנו מתקשים לעיתים למצוא רמז לתוכן הזה של ראש השנה, אך הוא מתפרש היטב על ידי אנשי הכנסת הגדולה אחרי ראשית ימי הבית השני, במסופר במקרא על גדול אנשי הכנסת הגדולה, עזרא הסופר.
שינוי סגנונם של נבחרי הציבור במחלוקת הקיימת לקראת הבחירות – הוא בידינו. הם מקשיבים לנו ושוקלים לאור דברינו את דרכם
בט"ו בשבט תש"ט נוסדה הכנסת, בהחלטה שמספר חבריה יהיה מאה ועשרים כמספרם של אנשי הכנסת הגדולה. ההשוואה (שציין אז חבר הכנסת ד"ר זרח ורהפטיג, תלמיד חכם עתיר זכויות) מעוררת חיוך ציני ומריר במקרה הטוב, וצמרמורת במקרה הרע. מעבר להבדלים הרבים והגדולים בין הכנסת הגדולה לכנסת שלנו, ישנה גם נקודת השוואה. הכנסת מציינת, לא בחוזק רב, נקודת קשר וחיבור עמומים בין שבטי ישראל הרבים; ציונים ופוסט־ציונים, מתיישבים ותל־אביבים, אוהבי הארץ השלמה ושוחרי הקו הירוק, עובדי ה' והמנסים להתנתק מתודעתו. השבטים הם רבים, וברמת השיח הקיימת היום דומה שהשונה גדול עשרת מונים מן המשותף, לא פחות משהיה בין בני בנימין לשבטי ישראל בימי פילגש בגבעה, בין יהודה וישראל בימי פילוג הממלכה, בין המתייוונים לחשמונאים באמצע ימי הבית השני, בין הקנאים לנאמני השלטון הרומי בסוף ימי הבית השני ועוד.
המחלוקת וסגנונה נמצאים היום בנקודת רתיחה, ומשיחותיי עם אנשי ביטחון רבים וטובים עולה שמדובר בסכנה אסטרטגית לקיומנו, לא פחות מאשר בימי עזרא ונחמיה. האם נצליח לגרום לראש השנה המתחדשת עלינו לטובה להיות דומה במשהו לראש השנה שבימי עזרא ונחמיה, לראש שנה שיש בו תיקון?
ראש השב"כ רונן בר קיבל על עצמו במידה מסוימת, לקראת הימים הנוראים, את תפקידו של עזרא במעמד ההוא. גם ראש השב"כ הציב בפנינו מראה וטען מכוח ידיעתו המקצועית שהַצמיחה הגדולה בפעולות טרור פנימי כאן בארץ – טרור ששותפים לו גם אזרחים ערבים בני מדינת ישראל – היא גם תוצאה של הפילוג הפנימי שבתוך העם היהודי בארץ.
בעבר הייתי "תקוע" על מצוק תלול מעל תהום של מאות מטרים (מפל נחל קדם במדבר יהודה), ומעליי ריחפו עשרות עיטים, שהמתינו לארוחת הצהריים שלהם ובחסד ה' עליי לא קיבלו אותה. אנשי הטרור "מריחים" את המחלוקת, העלולה לטעמם לבשר את סופה של המדינה היהודית, ומגיבים בהתאם. בדבריו באוניברסיטת רייכמן קרא ראש השב"כ לצנן את המחלוקת ואת סגנונה, ולמנוע בכך אסון.
יש משהו מכעיס מאוד, ואני מודע לו, בגשר המופרך שאני מנסה לבנות על פני התהום שבין קריאת התורה של עזרא ובין קריאתו של ראש השב"כ היום. אולם יש גם נקודה משותפת – הרצון לבלום את הפסק קיומו של עם ישראל כעם אחד, לקראת התאדותו בחלל ההיסטוריה. אנחנו, קוראי שורות אלו, מסוגלים, ממש כמו משתתפי המעמד ההוא, להצטרף לקרב הבלימה ממש בעת הזאת. שינוי סגנונם של נבחרי הציבור במחלוקת הקיימת לקראת הבחירות – הוא בידינו. בימים אלו הם מקשיבים לנו ושוקלים לאור דברינו ומחאותינו את דרכם.
אני מאמין שיש בכוחנו היום ללחוץ על שינוי הסגנון, לפחות בצד שלנו, ולהפיח תקווה להסכמה לאומית כלשהי שתהיה פתח להסכמות לאומיות נוספות בעתיד. אנחנו מסוגלים ללחוץ למען שינוי טמפרטורת הרתיחה, המאיימת לסדוק גם את צה"ל ואת כוחות הביטחון.
אם נרצה, נוכל להגיע לראש השנה כיום מפנה מבורך, ולכך שתקיעותינו ותרועותינו יישמעו לפני ה' ברחמים וברצון. 
