למרב מיכאלי אין מושג מה סדרי העדיפויות של החרדים

כל הלימודי ליבה האלה של החיים עצמם.

תדרשו גם אתם חיידר עם לימודי ליבה.

וישיבה עם לימודי ליבה.

למה שימנעו מכם את הדברים הכל כך בסיסיים האלה?

אלה החיים עצמם.

שתוכלו לבחור מתי אתם רוצים ללמוד תורה ומתי אתם רוצים קמח.

אז מה היה לנו שם? "חיידר" בהגייה אשכנזית, בקיאות מרשימה בנבכי "אם אין קמח אין תורה" של מסכת אבות, ובורות מרשימה לא פחות באפקט החממה המכונה אוהלה של תורה.

בעיני אגף הבורות במחנה החילוני ואגף הציניות במחנה הדתי, לימוד תורה הוא למעשה שיטת חינוך פרימיטיבית שעוסקת באובססיביות בדקויות ההלכה סתם בשביל הקטע, ומתבלת אותן בפתגמי חוכמה, מיתולוגיית סיפורי בראשית וכמה גימטריות לשם השעשוע. מבחינתם, המסירות האינסופית של לומדי התורה משולה לחברות בכת סגורה ומסוגרת, שכל כולה כפיפות והתבטלות בפני חכמי העבר וההווה.

מי שטורח לצלול קצת יותר עמוק למעיינות הידע התורני מגלה מרחבים אינסופיים של חוכמה והגות שאפשר לשחות בהם חיים שלמים, ולמצוא בכל פעם ממצא אוקיינוגרפי טרי ומבהיק שחיכה דווקא לך כבר אלפי שנים. העניין הוא שאין עניין לצלול פנימה. יש חשש ופחד ואימה. המים העמוקים של תורת ישראל מאיימים על סולדי הדת למיניהם, ואלה מבכרים את המים הרדודים והעכורים הסמוכים לחוף. שם, בין צדפות וחול גרגירים מציק, הם מרגישים הרבה יותר בנוח. שם אפשר להשתזף בנחת, בלי להסתכן בבהירות המחשבה שמעניקים המים הצלולים. בלי לחשוש מהמרחב האדיר שייפרס תחתינו, אם נעז לשחרר את העמידה הבטוחה על הקרקע.

אנחנו מצטטים לעייפה את דברי יעקב חזן, ממייסדי השומר הצעיר ומפ"ם, שאמר "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי הארצות". אבל למען האמת, החור בהשכלה החילונית לא נוגע רק לבקיאות, אלא למהות העומק התורני ולסגנון הלימוד המיוחד שלו. ואנחנו מפגינים בורות, כאמור, גם בנוגע לסדר העדיפויות שנוצר בעולם התורני. בניגוד לדברי השרה, הקנאה שם לא מופנית מהגברים אל הנשים, אלא להפך. סיסמת "אם אין קמח אין תורה" אכן דורשת הכנסה עצמאית לשם קיום, אבל במשוואה הזו הקמח הוא אמצעי, לא מטרה. הוא נועד לתת את התנאים הבסיסיים שיאפשרו פניוּת ללימוד.

נשים שבקיאות בגיאוגרפיה ובאנגלית משולות אצל בני תורה לכאלה שמטבחן אומנותן. זה חשוב ונחמד, אבל בהחלט לא מעורר קנאה ורצון להתחלף. למעשה, הנשים הללו עצמן משתוקקות לבעל תלמיד חכם, לא למרצה בכיר בפקולטה למדעי המשהו. קנאת נשים מרבה חוכמה ובונה ביתה.

העולם הרואה עצמו כמתקדם לא מסוגל לקלוט שבעולם החרדי והחרד"לי, עילוי הוא לא מי שממנכ"ל חברה גדולה, או מתפאר בתואר אקדמי מתקדם, או מחזיק מדליה מרשימה. שם החתן האידיאלי הוא מי שמתייגע בלימוד תורה. אם הוא מצליח גם להתפרנס מזה – אחלה. אבל לא הרבה יותר.

שלא יהיו טעויות, כותבת שורות אלה מתנגדת קשות לבטלה בכסות רישום כוזב בישיבות, מצרה על אחידות המחנה הדורשת מכולם להיות בני תורה גם כשהם לגמרי לא מתאימים, ומאמינה שלכל אחד ואחת מאיתנו שליחות בעולם הזה בהתאם לכישוריו המולדים, ולא רק בתחום התורני. יתרה מזו, הייתי מצטערת מאוד אם אחד מילדיי היה בוחר לוותר על לימודי ליבה ולימודים מתקדמים, שעשויים לקדם את האנושות בסוגיות ביטחון, בריאות ורווחה. אז כן, ראוי ללמוד לימודי ליבה. וראוי עוד יותר ללמוד ליבה יהודית.

נוכח בהלת ההדתה המצויה ברחובותינו, מוכרחים לעצור לרגע את ההסגברה החילונית של מיכאלי ולשאול: האומנם העולם החרדי מונע מצאצאיו חופש בחירה יותר מזה החילוני? האומנם הוא מבוהל מהאפשרות שבניו ינהרו אחרי עולם המדע, יותר משהחילוני המצוי חושש שבניו יוקסמו מדעת תורה? מי מונע חינוך ממי? מי מפגין בורות בעניינים "הכל כך בסיסיים האלה" יותר ממי? מי צר עולמו כעולם מיקוד הבגרויות, ומי מעיף את תלמידיו קדימה, שיחרשו ויסתקרנו כדרך חיים בתורה ומלואה, שיהפכו בה ויהפכו בה דכולה בה?

בסופה של מערכת בחירות רווית פופוליזם, ייכנס למשרד החינוך תכשיט חדש. הוא יצמצם בחינות או ירחיב, יילחם על מספר יחידות מתמטיות מחומש או יתמקד בהערכה פנימית של בית ספר לצורך ממוצע מפרגן. חלק מהתלמידים יגדלו לאולימפיאדה, לאח הגדול ולמעשים טובים. בחיידר ובישיבה, בתלמודי התורה ובסמינרים ימשיכו במסורת ישראל סבא. הכוכב הבא שם יהיה גדוש ידע וחוכמה וסקרנות, וימשיך לשתות בצמא תורת חיים. את יודעת, מרב, החיים עצמם.

הצהרה ללא כיסוי

בואו נבהיר משהו: לרם בן־ברק מיש עתיד אין רבע חשש שהולכת להיות פה מדינת הלכה. הוא גם יודע היטב שאיש במפלגת הציונות הדתית לא עומד לכפות על אף אחד להתלבש צנוע במרחב הציבורי. הפריים־טיים הטלוויזיוני לא מוכתב לפי חוקי התורה, אלא לפי צו האופנה. כל בר דעת יודע שתקרת בטון עומדת בין עיתונאית במטפחת לכיסא המגישה הבכירה. היא יכולה לנסות את מזלה בחבישת פאה או סרט, אבל שלא תגביה יותר מדי את הציפיות. המצלמה תפגוש אותה לכל היותר כפרשנית לענייני מפלגות דתיות או לענייני פליטת שטויות של חברי כנסת נגד שביסה. היא הרי כאן על תקן אפליה מתקנת, לעולם לא לכתחילה.

לא רק אותה לא תמצאו בעמדת המגישה. גם לא תראו שם עיתונאית שמנה מדי, מאפירה מדי. שעות השיא הייצוגיות יהיו נקיות מכל מה שחורג מגבולות האסתטיקה הבינלאומית, כפי שהוכתבה בידי פטרוני סטייל אירופים. בינתיים אפשר לשבת פה ולדבר על כיסוי ראש כמוטיב מדכא נשים, ועל דוגמניות חוצות בחולצות בטן וגוף אנורקטי להחריד כתנועת שחרור נשית אמיצה. אח, אם רק אופנת מילאנו הייתה מעלה את הצעיפים הססגוניים שלה מהצוואר לראש, מי הייתה מרשה לעצמה להסתובב בלי?