זה קרה רק לפני חודשיים: נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הגיע לביקור חטוף בישראל, ובנאום למרגלות מטוסו אמר כמה מילים חשובות בנוגע לרעיון הקמת המדינה הפלסטינית: "אני יודע שהוא לא יתממש בטווח הקצר". בשפה דיפלומטית – כיאה לראש המעצמה החזקה בעולם, ובוודאי לראש המפלגה הדמוקרטית שתומכת בהקמת מדינה פלסטינית זה שנים רבות – ביידן יותר מאשר רמז שמבחינתו הרעיון הזה נקבר קבורת חמור. באותה מידה הוא היה יכול להגיד, בניסוח מעט פחות רשמי, "לא נעים לומר, אבל הבנו קצת באיחור שזה רעיון עוועים מטופש. אז נתלה זאת בענייני לו"ז כדי לא להעליב אף אחד, אבל עזבו אותנו באימא שלכם ממדינה פלסטינית, לא יקרה בימינו".
מי שעמד ממש ליד ביידן ושמע ללא תיווך את המילים כדורבנות הללו הוא ראש ממשלת המעבר הטרי דאז, יאיר לפיד. מנאומו היה אפשר להבין שהוא מבין את המצב לאשורו. המילה "שלום" לא נאמרה בנאומו ולו פעם אחת, וההתייחסות היחידה לאזורים שאויבינו מעוניינים להקים בהם מדינת טרור חדשה מהניילונים הייתה לירית: "המטוס שלך", אמר לפיד לאורח הנכבד שהגיע מעבר לים, "עבר לפני כמה דקות מעל המקום שהמלך שאול חיפש בו את אתונות אביו, מעל גגו של המלך דוד, ומעל עץ התמר שדבורה הנביאה ישבה תחתיו".
מאז נודע ברביעי בערב שנאום ראש ממשלת המעבר לפיד באו"ם יכלול תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, רבים מנסים לשבור את ראשם בשאלה אחת: למה. למה לעזאזל צריך ראש ממשלת ישראל להוציא מהאדמה את הנושא הזה, שכאמור כבר היה קבור קבורת חמור בציבוריות הישראלית ואפילו האמריקנית, ולנסות להפיח בו רוח חיים. הסבר אחד היה שזהו ניסיון לשתות את קולותיהן של מרצ והעבודה, ולנסות להגדיל על חשבונן את מפלגת יש עתיד לעבר קו שלושים המנדטים. לפי התיאוריה הזו, לפיד מנסה לנקום במרב מיכאלי וזהבה גלאון, שלא הסכימו לרוץ ברשימה אחת על אף מאמצי התיווך שלו.
הסבר אחר טען שהמשימה של לפיד היא בכלל זריעת בלבול וחוסר הסכמה במפלגת המחנה הממלכתי של בני גנץ, גדעון סער ושות'. אם ימצב את עצמו כמנהיג מחנה המרכז־שמאל באמצעות הבעת תמיכה במדינה פלסטינית, ואגב כך יציג את מפלגת הגנרלים ונספחיהם במערומיה האידיאולוגיים, לפיד ישיב לקדמת הבמה את הקרב בינו ובין מנהיג הימין בנימין נתניהו. הקרב הדו־ראשי ייתר את גנץ ויגרד מהאלקטורט הנזיל שלו עוד מנדט או שניים לטובתו.
כיוון שלישי הפנה את הזרקור לנאומו של מכחיש השואה ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן, שצפוי להופיע היום על בימת האו"ם. תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית מצד ראש ממשלת ישראל יום קודם לכן עשויה, לפי מסנגרי לפיד, להוציא את העוקץ מנאומו המסית והצפוי של אבו־מאזן, שיתקיים על רקע ההסלמה בטרור הפלסטיני, תוך עידוד מנגנוני הרשות ופת"ח לבצע פיגועי טרור.
אל מול הפוליטיקה הפנימית הזו, לנוכח כל ההסברים המלומדים יותר ופחות, חייבים אזרחי ישראל להתייצב ולהבהיר לראש הממשלה שלהם שהוא עושה טעות חמורה. איומה. מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון תהפוך במהירות לישות טרוריסטית, בדיוק כמו שקרה ברצועת עזה – אבל הפעם כל אזור המרכז יהיה "העוטף". לתושבי שכונות בכפר־סבא יהיו עשרים שניות להיכנס למקלט כשפצמ"רים יכוונו אליהם מקלקיליה. פתח־תקווה תהיה שדרות. תל־אביב – אשקלון. נתב"ג – המקום שיאיר לפיד מחבב יותר מכל מקום אחר בישראל, מלבד אולי משרד ראש הממשלה – יהיה בטווח של טיל כתף ממדינת טרור.
איך אדם סביר שמעוניין בהמשך קיומה של מדינת ישראל יכול לתמוך בחלום הבלהות הזה? אכן, יש כאן פלסטינים וצריך לדון מה עושים איתם. מקובל. אבל כפי שלימד אותנו אברהם מאסלו עם תיאוריית הצרכים שלו, הדבר הראשון שאנחנו צריכים לדאוג לו הוא הקיום. ומדינת ישראל לא תוכל להתקיים – ודאי לא באופן שיאפשר לה שגשוג או אפילו דריכה במקום – כשמדינת אויב רחוקה מרחק יריקה מעריה הגדולות בגוש דן. מדובר באיוולת שכבר ראינו במו עינינו כיצד היא מתגשמת בגבול רצועת עזה, וידועה ההגדרה המיוחסת לאלברט איינשטיין לטירוף: לחזור על אותה הפעולה, ובכל פעם לצפות לתוצאה אחרת.
לא תהיה תוצאה אחרת, אדוני ראש הממשלה. הדברים נאמרו מאות ואלפי פעמים, אבל לנוכח הטעות החמורה הזו אין ברירה אלא לחזור על האמת כמו קאטו הזקן: אש"ף הוקם ב־1964, שלוש שנים לפני ה"כיבוש" שאתה רוצה "לתקן" בהקמת עוד מדינה בין הירדן לים, והטרור הערבי בארץ ישראל החל הרבה לפני כן. ההוכחות לרצחנות הפלסטינית שאינה תלויה בדבר נמצאות בדמות משפחות שכולות וכואבות כמעט בכל רחוב ישראלי.
והכי חשוב: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. זה כתוב בתנ"ך, ספר שרוב המדינות החברות באו"ם, ובוודאי ארה"ב והמדינות המשפיעות באירופה, מאמינות בו ובכתוב בו. אין עם כובש בארצו, ואין ראש ממשלה ישראלי צריך ליפול שוב באיוולת המסוכנת הזו ששמה מדינה פלסטינית.
וכן, אני יודע שנתניהו נאם את נאום בר־אילן ודיבר באו"ם על מדינה פלסטינית. יחי ההבדל. לנתניהו לא הייתה ברירה אלא לשחרר מדי פעם הצהרות רפות כאלו עקב לחץ בלתי מתון בעליל של ממשל אובמה העוין. היום אין לך שום ממשל עוין על הראש, ראה דברי ביידן לעיל. אל תהיה זה שמחזיר את הרעיון המוטרף הזה לחיים. יש דרכים אחרות לעשות פוליטיקה פנימית, אין ספק שתדע למצוא אותן בלי להמר על עתידנו כאן.
