אפתח ואומר שכל אדם סביר שיבחר בסופו של דבר להצביע למפלגה שנשמעת כמו תוכנית הנקמה של הקשישים בבני הנוער הוא אדם מאוד מוזר בעיניי. כבר יצאת מהבית, הלכת לבית הספר הקרוב לביתך, החלטת להצביע. לשרוף את הקול שלך עבור איזו גחמה של צעירה כריזמטית חסרת סיכוי – זה מאוד לא סביר. אחרי שאמרנו את זה, ניסיתי לחשוב מה הופך את תופעת מוכתר למדוברת כל כך רגע לפני מערכת הבחירות הגורלית ביותר שהייתה פה אולי. אני יודע, מעולם לא הייתה בישראל מערכת בחירות שאינה הגורלית ביותר שהייתה פה אולי. אבל תודו שזו מרגישה מיוחדת באמת, כמו כל השאר.
גם הכעס שמופנה כלפי העלמה מוכתר חורגת מהסביר. נכון, אין לה מושג על מה היא מדברת, אבל את זה אפשר להגיד על לא מעט פוליטיקאים. חלקם, אגב, מחזיקים בעמדות מפתח רציניות כרגע. היא פופוליסטית לאללה? גם את זה אפשר להגיד על רוב הממשלה. היא נתפסה בלא מעט שקרים מאז שפרצה לחיינו? נו, הבנתם.
סמל לריקבון
אז למה הצעירה הזאת זוכה לקיתונות של בוז? אפשרות ראשונה היא שאנחנו עם שמשתעמם בקלות, ואחרי ארבע מערכות בחירות וחצי בא לנו מישהו חדש לכעוס עליו. והנה מצאנו. האפשרות השנייה היא שאין לנו באמת מושג איפה עומדת הדר מוכתר בכל הנוגע לשאלת השאלות השאילתית "ביבי או לא ביבי". ככה היא מאפשר לשני הצדדים הניצים להתאחד סוף-סוף תחת איבה משותפת. האפשרות השלישית וההגיונית ביותר היא שאנחנו כבר קשישים וממורמרים, שלא מבינים את המוזיקה "עם הבומים" של הצעירים, וזו הדרך שלנו להתנשא על מי שתישאר לחיות פה כמה שנים אחרינו.
אבל מוכתר היא רק סמל נקודתי, ולא באשמתה, להרבה ממה שרקוב פה. כבר חודשיים הבחורה מתראיינת בכל כלי תקשורת אפשרי, כולל העיתון "פילון" אם הוא עוד קיים – ובכל זאת מי שחשף שיש דירה הרשומה על שמה של מי שצועקת "אני בחיים לא אגיע כאן לדירה" היה הצל, לא בדיוק עיתונאי חוקר. עשרות ראיונות ואייטמים ורדיו ועיתונות, ואף אחד לא טרח לבדוק קצת לגבי המוכתר החדשה של הכפר, בדיוק כמו שאף אחד חוץ מאיילה אחת לא טרח לבדוק למה העבירו את בירת ישראל לרעננה ולמה בונים שם מבצר, ואף אחד לא דאג לספר לציבור שהאינתיפאדה שלו חזרה. רוב כלי התקשורת התרגלו השנה ללטף, וכדי לחזור לנשוך הם צריכים ראפר ימני שיביא להם סיפור – וגם אז הם ינשכו רק מישהי שלא ברור לגמרי שהיא בצד הנכון של העתיד.
צפיתי השבוע במסיבת ההשקה של קמפיין הבית היהודי, וחשבתי שאם היו מצמידים לי אקדח לרקה ומכריחים אותי לבחור בין גברת מוכתר לאיילת שקד, כנראה הייתי שולח את היד לפתק של צעירים בוערים. למה? כי את הזעם שלי אני לא מוכן להפנות למוכתר, בזמן שמלכת הימין לשעבר מתזזת בין אירועי השקה של מפלגות ועושה את זה בדרך העצובה ביותר שיש.
בין פוליטיקאי לבוחרו
אני מאמין גדול בסליחה. באמת, ביקשתי המון סליחות בחיי, וסלחתי המון לאנשים שעשו לי דברים נוראיים הרבה יותר מבגידה פוליטית. אבל לסליחה צריך להיות מחיר גם בצד המבקש. אני זוכר שכמה ימים לפני הקמת הממשלה הגעתי לפגישה עם איילת, לצד עוד כמה חברים שהלכו איתה דרך ארוכה, בניסיון אחרון לשכנע אותה לא לעשות את זה. באותו יום היה משחק של מכבי חיפה נגד מכבי תל-אביב, משחק העונה על האליפות. בדרך לפגישה שמעתי שעוד לא עברו עשר דקות ומכבי תל-אביב כבר מובילה שתיים-אפס, אז הגעתי לפגישה עצבני מאוד. ובכל זאת שכנעתי את עצמי שאם יש סיכוי למנוע הקמת ממשלה עם האחים המוסלמים ומרצ והעבודה בעמדות מפתח, אני אשרוד.
במשך שעתיים כמעט, חבורה של אנשים אינטליגנטיים ציירה לאיילת בפרטי פרטים איך בדיוק תיראה השנה הזאת אם תקים את הממשלה. היה נראה שהיא הקשיבה. יום אחרי הפגישה היא אפילו שלחה הודעות לחלק מהמשתתפים ורמזה שהפגישה השפיעה. שמחנו: יש מצב שמנענו את הקמת הממשלה שאיילת הבטיחה לכולנו בעבר שלא תקים. כמה ימים אחרי זה הוקמה הממשלה, והרגשנו מטומטמים, מאוד מטומטמים, אבל לפחות ידענו שניסינו הכול.
אני מכבד את הרצון של איילת שקד בסליחה, ואנחנו בפתח הימים הנוראים וזו אחלה תקופה לסליחות. אבל בכל הנוגע למצוות שבין פוליטיקאי לבוחרו, לא מדובר בקשר זוגי שבגללו מוכרחים למצוא דרך לחיות ביחד. לא יעזור אם תביאי לנו פרחים, תבטיחי שזה לא יקרה שוב ותיקחי אותנו לצימר בגליל למצוא קצת שקט. זה לא עובד ככה. רוצה לבקש סליחה? בכיף, לכי קצת הביתה, עשי חושבים, תתנדבי במקום שיועיל לכולנו, תעשי חשבון נפש. גם בגן של הילדים שלי, כשילד מרביץ נותנים לו לשבת ב"פינת חשיבה" במשך כמה דקות, שיעכל את מה שעשה. לא מחזירים אותו מיד להיות אבא או אמא בפינת המשפחה.
ובהשוואה לגברת מוכתר – מצטער, אני לא רוצה לחיות בעולם שבו כועסים על הדר מוכתר וסולחים לאיילת שקד. למוכתר יש אולי דירה שלא ידענו עליה, אבל לשקד היה בית שכולנו ידענו עליו, והיא בחרה לתת אותו למישהו שלא היה אמור לגור בו.
רוצה סליחה? אומר זאת שוב: ברמה הפוליטית אין כזה דבר; ברמה האישית, תעבדי על זה – קחי שנה, שנתיים, ארבע, תעשי לביתך, ובזמנך הפנוי תתרמי לביתנו. ואז תגיע הסליחה.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
