המחזאי יהושע סובול עורר השבוע זעם בקרב הימין. סובול טען בפורום משותף לאמנים יהודים וערבים, שאילו היה ילד פלסטיני בעזה היה יוצא לשגר עפיפון תבערה שיצית שדות בישראל. הילד הפלסטיני חי בתוך ייאוש, הסביר, וכאשר הוא רואה את שכניו או קרובי המשפחה שלו נהרגים או חוזרים פצועים מגדר הגבול – הוא רץ להפריח עפיפון.
אני לא יודע מה אני הייתי עושה כילד פלסטיני. ילד, כל ילד, נתון להשפעות ואי אפשר להטיל עליו אחריות, גם בחוק. אילו הייתי עד למחזות קשים של הרוגים ופצועים בעזה והיו מסיתים או מכריחים אותי להעיף עפיפון כזה, ייתכן שלא הייתי עומד בלחץ. לא אני ולא ילד אחר שעדיין לא עמד על דעתו.
אני יודע מה הייתי עושה אילו הייתי בחור פלסטיני בוגר ואמיץ בעזה. הייתי יוצא להילחם דווקא בחמאס. אילו הייתי צעיר סורי עז נפש, הייתי קרוב לוודאי מצטרף לאחד מארגוני המורדים הלוחמים בבשאר אסד, שהוא רוצח עִם רישיון לחיסול עם. אילו הייתי צעיר אמיץ שחי באיראן, הייתי מצטרף למפגינים הקוראים בגרון ניחר "מוות לדיקטטור", עד שמגיעים כוחות ההרג של משמרות המהפכה על האופנועים.
אנשים בכל מקום, צעירים כמבוגרים, ראויים לחיות בחופש ובדמוקרטיה. חמאס הוא היפוך הדמוקרטיה וסמל העריצות והרוע, כלפי אויבים מבחוץ ומתנגדים מבית. אפשר תמיד לומר שהציבור הפלסטיני תמך בחמאס והעלה אותו לשלטון בעזה לפני עשר שנים, אבל קשה לי להניח שאילו ניתנה לאנשים שם זכות בחירה חופשית, אמיתית וחשאית, הם היו מצביעים שוב למי שדרדר אותם אל מחוזות הייאוש הנוראי. צריך תמיד לזכור שהאנשים פנו לחמאס כי הארגון העניק להם סוג של תקווה דתית וסיוע כספי.
יהושע סובול הוא אדם מוכשר. המחזות שלו מורכבים ומתוחכמים, ואני מודה שלא תמיד הצלחתי להבין אותם. אני בטוח שהוא היה יכול לעשות כמוני את האבחנה בין ילד מוסת ובין צעיר שמבין כי ישראל נסוגה לקווי 1967 בעזה, ואת הזעם הוא צריך להפנות כלפי הדיקטטורה האסלאמית ששולטת בו, אחרי שלא רצתה ולא השכילה לתרגם את ניצחון ההתנתקות לטובת שני מיליון פלסטינים בעזה.
ובעניין המדיניות מול עזה. בסוף השבוע שעבר דחתה מועצת הביטחון של האו"ם הצעת החלטה של השגריר הכווייתי מנסור אל־עוטייבי לשלוח כוח רב־לאומי שיגן על הפלסטינים בעזה. ארה"ב הטילה וטו על ההצעה, וישראל גינתה אותה בחריפות. דווקא אפשר היה לאמץ את ההצעה הזו בנוסח מתון יותר. כוחות או"ם שיחצצו בין ישראל והפלסטינים יקבעו שם גבול בינלאומי לכל דבר, וינתקו גם באופן סמלי בינינו ובין הרצועה. מישהו יכול להסביר מה פה הבעיה?
