תאמינו לי החיים האלה, איך הם לא מתביישים להמשיך ככה, כל הזמן, דקה אחרי דקה, שעה אחרי שעה, יום אחרי יום, חודש אחרי חודש, והופסה, שנה הלכה, שנה באה, איך החיים קולחים הלאה, בלי ששמנו לב, למי יש זמן לשים לב. ובראש השנה יש את המצווה המשונה הזאת, "לשמוע קול שופר" – לעצור רגע, לשתוק רגע, ולשמוע לרגע אחד, את הקול החד והצרוד והעצוב הזה, תקיעה! שברים! תרועה! תקיעה!
יש משהו בשופר הזה, בצליל המשתנק והפגיע שלו, שגורם לכל מי ששומע אותו לקפוא רגע בזמן. להיות רגע ברגע. זה הקטע של שופר. כששומעים שופר – מקשיבים לו. הצליל הזה כופה עלינו נוכחות. החיים רצים כל הזמן, אין רגע לנשום, אין זמן לכלום! ומפני שאין זמן, אי אפשר לעצור, אי אפשר להקשיב, אי אפשר להיות, וזה הקטע של ראש השנה נראה לי, זה הקטע של היום הזה. זה יום שבו אפשר רגע להיותתתשריחשווןכסלוטבתשבטאדרניסןאיירסיווןתמוזאבאלול, סטופ! טוווווווווו! טוו טוווווו טוווווו!!!! עכשיו עוצרים, עכשיו נושמים, עכשיו נוכחים, עם התרועות שבנו, עם התקיעוּת שלנו, עם השברים שלנו, עכשיו אנחנו כאן.
את השבוע שעבר ביליתי באירופה, בצילומים של פרויקט דוקומנטרי חדש שמלווה אקטיביסטים שתומכים בפליטים אוקראינים שנמלטו מהמלחמה. ובאחד הימים צילמנו בחור מתוק אחד, סשה שמו, שהפך בדרך לא דרך למעצמה הומניטרית של איש אחד. סשה הקים בתחנת האוטובוס של ריגה חמ"ל סיוע לפליטים. הוא עוזר מדי יום למאות אנשים למצוא דירות, להשיג עבודות, לרכוש כרטיסי טיסה. הוא מארגן להם ארוחות חמות ומסדר להם תרומות של כלי בית ובגדים. אין פליט אוקראיני אחד בלטביה שלא נעזר בסשה בחודשים האחרונים. וזו גם הסיבה שהחיים של סשה קדחתניים ופרועים. כל היום הוא בשיחות טלפון, בהתכתבויות טלגרם, במפגש עם מתנדבים, בהסעות של פליטים ממקום למקום ובאיסוף מתמשך של תרומות של תנורים, כלים ובגדים. סשה שקוע עד צוואר בעשייה הזו. אין לו שנייה אחת לנשום. אפילו את הבת שלו הוא בקושי רואה.
וכיוון שאני במאי קצת נודניק, היה לי חשוב לצלם את סשה באיזו סצנה אחת אישית יותר, פשוטה יותר, רגועה ואינטימית. אז שאלתי את סשה מה הוא עושה כשיש לו זמן פנוי, והוא אמר שאין לו זמן פנוי אבל אם היה לו זמן פנוי, הוא היה רוצה לבלות קצת עם הבת הקטנה שלו דשה, שבדיוק חגגה יום הולדת עשר. ואני אמרתי לו שזה נשמע מדהים, והכרחתי אותו לעשות רגע הפסקה ביום ולבלות קצת עם דשה. אספנו אותה מבית הספר ונסענו איתה לגן משחקים גדול בריגה וצילמנו אותם משחקים קצת ביחד במתקנים. וסשה אמר שיש לו עומס גדול, מלא טלפונים, מלא עניינים, אבל אני לקחתי ממנו את הטלפון ואמרתי לו, סשה כפרה, בוא נצלם אתכם עשר דקות משחקים, שתהיה לי הסצנה הזאת, ואחר כך תחזור לבלגן. בעצם האמת היא שלא אמרתי לו כפרה, חחחח.
ובאמת זה מה שהיה. בהתחלה סשה ודשה הרגישו לא כל כך בנוח עם המצלמה ועם הסיטואציה שהבמאי המעצבן כפה עליהם. אבל אחרי כמה דקות דשה הקטנה השתחררה, ואז גם סשה השתחרר, ופתאום הם התחילו לשחק בהתלהבות, כמו שני ילדים. הם עברו ממתקן למתקן, ורצו וקפצו ושיחקו ודיברו. ובמקום לצלם אותם עשר דקות, הם שיחקו ביחד כמעט שעה! וכשהסתכלתי עליהם מהצד, ראיתי את העיניים של שניהם נוצצות, ראיתי אבא מותש ובת מתוקה שהתגעגעו זה לזה. ראיתי שני אנשים שכל כך שמחים להיות רגע ביחד. כאן ועכשיו. וזה, היה, מרגש.
ואחרי עשרים דקות כאלה הצלמת שלי שאלה אותי אם להמשיך לצלם, ואני אמרתי לה שלא צריך, יש לנו את הסצנה כבר. ואמרתי לסשה שזהו, סיימנו, והחזרתי לו את הטלפון שלו, אבל גם אז הוא נשאר לשחק עם הבת שלו! במשך דקות ארוכות. וגם זה היה כל כך מרגש. מכל הדברים שראיתי בשבוע הזה, זה היה הרגע הכי צלול והכי מרגש. כי סשה היה ברגע, סוף כל סוף. הוא היה עם עצמו. הוא היה עם הבת שלו. הוא היה נוכח בזמן ובמרחב. הוא היה נוכח, בכל קיומו.
ובזמן שהם שיחקו שם, בעיניים רכות ונרגשות, חשבתי על זה שאם לא הייתי מתעקש שנצלם את הסצנה הזאת, סשה והבת שלו לא היו זוכים לרגע הטוב הזה. וחשבתי על זה שגם אני, בחיים שלי, עסוק כל הזמן.גם אני רודף אחרי הזנב של עצמי ושוכח את מה שחשוב. גם אני לא מוצא זמן לעצמי, לילדים שלי, למשפחה שלי, לנשמה שלי. גם אני אף פעם לא בנוכחות.
והלוואי הלוואי שהיה לי במאי כזה, שמתעד אותי ואומר לי, בוא רגע, יאירקה, בוא רגע, תעצור רגע, תעזוב את המחשב רגע. צא רגע לטבע, שב בים בשקט, תנשום רגע, תאסוף את הילדים שלך מהגן, בלי הפלאפון. תהיה איתם רגע, יאירקה, קח אוויר, סע לצימר בנגב עם שיזינג, תקבע לקפה עם אמא שלך, אני יודע שאתה בעומס, אבל זה רק בשביל הסצנה. רק בשביל הסצנה.
אייי אייי אייי, וזה מה שאני מאחל לעצמי לשנה החדשה! להיות הבמאי העקשן של עצמי, וללחוץ על עצמי לחיות את הסצנות שחשוב לי לחיות. וזה מה שאני מאחל גם לכם ולכן! תביימו גם אתם את עצמכם. תתעקשו על החיים שחשוב לכם לחיות. מתוך שלא לשמה בא לשמה. החיים רצים כל הזמן, וחשוב לעצור רגע, חשוב לנשום רגע, חשוב להקשיב רגע. טווווווו, טווו טוווו טווווו, טווו טווו טווו טווו! טווווווווווו!
שנה טובה.
