אין צורך בתואר אקדמי מתקדם בתקשורת, ואף לא ביכולת צפייה ביקורתית במיוחד, כדי לראות את התמיכה המובהקת של גופי שידור מסוימים במחנה השמאל בכלל וביאיר לפיד בפרט. האיש שקפץ מכיסא המגיש של אולפן שישי היישר לפוליטיקה זוכה ליחס מלטף מחבריו לשעבר ובהווה בערוץ 12, בידיעות אחרונות ועוד.
השבוע זכה לפיד לחשיפה מפרגנת במהדורת חדשות 12 במוצאי ראש השנה. במהדורה החליטו משום מה לחגוג יום הולדת שישים לרמי קלינשטיין, יותר מחודש לפני היום הגדול, והכתבה המפרגנת כללה ביקור בלשכתו של חברו משכבר הימים – ראש הממשלה לפיד. אם לא די בכך, במהדורה בערב הקודם הוצג לצופים קדימון קצר לכתבה, שהוקדש רובו ככולו למפגש עם לפיד.
כמה ימים לפני כן הפיקה מערכת ארץ נהדרת, תוכנית הסאטירה של הערוץ, שיר מיוחד נגד מחנה הימין, שכאילו נלקח מתעמולת יש עתיד. ח"כ איתמר בן־גביר הוצג שם כגזען שיביא לבנימין נתניהו את המנדט ה־61. בשניות הסיום של ה"מערכון" עצרו "אנשי בן־גביר" את המגיש וגירשו אותו מהאולפן.
האנשים שיודעים לזעוק בכל הזדמנות על "סתימת פיות" ו"קץ הדמוקרטיה", לא מתרגשים מאיום על כלי תקשורת ימני – ולא בפעם הראשונה
מעט לפני כן זכתה רעיית ראש הממשלה, ליהיא לפיד, לריאיון מלטף בתוכנית של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ', שמקפידים מדי ערב שבת להפגין את סלידתם ממחנה נתניהו. אלו דוגמאות על קצה המזלג מהקידום המובהק שמקבל גוש לפיד בטלוויזיה.
אלא שמתברר כי בעבור לפיד ויש עתיד לא די בכך שערוץ הטלוויזיה הגדול בישראל ניצב לשמאלם: השבוע הגישו ראש הממשלה ומפלגתו עתירה לוועדת הבחירות המרכזית בדרישה להגדיר את ערוץ 14 כ"גוף פעיל בבחירות" – צעד שגם עלול להוביל בסופו של דבר לסגירת הערוץ. נראה שהאיש שהתרגל שבמפלגתו נשמע רק קול אחד ואחיד, שלו עצמו, מתקשה להשלים עם קיומו של ערוץ טלוויזיה אחד, לא גדול, שתומך דווקא ביריבו. נדמה כי יושב הראש שממנה את חברי הכנסת שלו לפי שיקולים בלתי ידועים; שהאריך במו ידיו את כהונתו בראשות הרשימה; שדאג שעפר שלח, המתחרה היחיד שהעז לקרוא עליו תיגר, ימצא את עצמו מחוץ לשורותיה – מעוניין לראות אחידות דומה גם על המסך של כולנו.
אפשר לאהוב יותר או פחות את לוח השידורים של ערוץ 14 (גילוי נאות: בעבר הופעתי שם מפעם לפעם). אפשר לטעון שהשדרנים שם מבטאים את תמיכתם במחנה הימין או במפלגה מסוימת באופן שיכול להיות פחות מפורש או יותר מתוחכם. עם זאת, העדפות צפייה כאלו אפשר לפתור באמצעות לחיצה על שלט הטלוויזיה. מכאן ועד לפעילות של ראש ממשלה לסגירת ערוץ תקשורת יש מרחק רב.
יהיה גם מי שיאמר שיש דווקא כנות רבה יותר באופן ההתנהלות של חלק ממגישי ערוץ 14, ושעדיפים אנשי תקשורת ששמים את תפיסת עולמם על השולחן, בלי ניסיונות להסתתר מאחורי "אובייקטיביות" שספק אם יכולה בכלל להתקיים. זו מחלוקת מעניינת למחקר אקדמי ולכנסי תקשורת, אבל אסור שתגיע לכדי הכרעה ממשלתית על סגירת כלי תקשורת פרטי.
מדאיגים מכול הם שוויון הנפש ואפילו קריאות העידוד שבהם מתקבלת הפעולה של ראש הממשלה נגד ערוץ 14 בקרב רבים בחוגי השמאל בפוליטיקה ובתקשורת. האנשים שיודעים לזעוק בכל הזדמנות על "סתימת פיות" ו"קץ הדמוקרטיה", לא מתרגשים מאיום על כלי תקשורת ימני – ולא בפעם הראשונה. הרדיו של ערוץ 7 נסגר בידי השמאל, חוק ישראל היום זכה לרוח גבית מהמחנה שרואה בעצמו נאור וליברלי, וכעת אותו אגף פוליטי מתנכל לערוץ 14.
מעניין אם יושב ראש ועדת הבחירות, השופט יצחק עמית, ידחה את העתירה סותמת הפיות, או שמא יצטרף אף הוא אל משתיקי הימין.
