ביטול משחק הידידות בין ארגנטינה לישראל חצה אותנו, כרגיל, לשני מחנות בעלי תפיסות עולם קוטביות ונחרצות: מחנה "חטאנו עווינו" ומחנה "יאללה יאללה למה מי הם". הראשונים מוצאים אשמה מיידית בנו המקומיים, והאחרונים מאשימים את מי שרגלו לא דרכה על אדמת הקודש, וגם לא בעטה פה בכדור. אלה טוענים שהמעבר מאצטדיון חיפה לאצטדיון טדי הירושלמי הוא הסיבה למחאה הפלסטינית המסיבית שהביאה לביטול המשחק, ואלה מזכירים שהטיסה לישראל הייתה תקועה לנבחרת ארגנטינה כמו עצם במורד הגרון של המונדיאל שבפתח. כך או כך, איפה המשחק ואיפה הידידות.
אכן, מאמן נבחרת ארגנטינה הודה מראש שהמשחק הזה נקבע לעיתוי לא נוח מבחינת הנבחרת, שבין ברצלונה למונדיאל ברוסיה נאלצת להוסיף לעצמה צמד טיסות דרך ישראל. גם לא דחוף לו לעייף את השחקנים שלו על משחק שהוא לא ממש אתגר ספורטיבי בשבילם. ובכל זאת, מניפי הנרטיב הפלסטיני זכו השבוע לעוד נקודות הסברה לא מבוטלות, על חשבון כוח העמידה והצדק הישראליים. הם מרחו דם מדומה על חולצות נבחרת ארגנטינה, והצטלמו איתן בכל אתר אפשרי. הם התראיינו, הסבירו, שיתפו והשתמשו גם בתגובות ישראל לפרובוקציות הטרוריסטיות בעזה, כתעמולה על מר גורלם.
עם כל הכבוד למיקום שנקבע למשחק הפסגה בין ענקית הכדורגל הדרום־אמריקנית ובין – ובכן – נבחרת ישראל, תנועת החרם מצליחה לא פעם לשכנע אמנים לבטל גם הופעות בפארק הירקון. זה קורה גם בלי רגב, בלי אצטדיון טדי ובלי המנון ישראל בפתיחה. טמינת הראש בחול וההתעקשות למצוא אשמה בהתנהלות הישראלית הן שאריות של שפה גלותית, שגם אחרי שבעים שנות עצמאות אנחנו לא מצליחים להיגמל ממנה. במקום לצאת בקול מחאה קשה נגד הפניית העורף הבלתי ידידותית של נבחרת ארגנטינה, מעלים פה על המוקד את מירי רגב. במקום לזעום על חלחול הנרטיבים השקריים של מפעילי הטרור ותומכיהם לתוך המגרש הספורטיבי, מאשימים את שרת התרבות והספורט בפוליטיזציה של הענף. רגב היא כעת אויבת השלום, מחריבת התרבות וגם זו שבועטת את הכדור אל מחוץ למגרש. כי למה להפנות אצבע מאשימה לעבר מי ששוטפים את מוחות העולם נגד קיומנו, או לעבר מי שנכנע להם, כשאפשר בכלל להאשים את עצמנו? שכחנו כבר מה זה להיות יהודים גלותיים?
אכן, כוכבי ארגנטינה מלכתחילה לא רצו להגיע לכאן בעיתוי הזה, אבל התאחדות הכדורגל אילצה אותם. שאלה של כסף, לא של אידיאלים. כמו חיידק מתוחכם שיודע להיטפל לחלשים, כך גם תנועת החרם מצליחה במקום שבו מורגשת ממילא אי נוחות. כל בי־די־אס מזדמן מצליח לרשום הישג לא מבוטל, פשוט כי יש מקומות שבהם זה קל ונוח. אלא שהפעם נוספו ללחצי החרם גם איומים על השחקנים ובני משפחותיהם. את הביקורת על כך, שלא לומר דרישה להגשת תלונות במשטרת ארגנטינה, מנקים אפילו מידיעות הספורט המצטנעות.
מהנהלת הקבוצה, שידעה מראש את מועד המשחק, היה אפשר לצפות ליתר ידידות. מכוכבי ארגנטינה, הנישאים על כנפי ההצלחה והנחישות, היה אפשר לצפות ליתר תעוזה. במקום זה קיבלנו התקפלות מביכה. הכותרת הנכונה של האירוע הזה היא ששחקני ארגנטינה נתנו לישראל את הנקודות היחידות שהיא אולי יכולה לקבל מול הקבוצה החזקה. הם הפסידו במשחק ידידות הפסד טכני, וזו הכותרת האמיתית של האירוע.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
