לפני כשבוע וחצי התקיים בבית המשפט העליון דיון מוזר מאוד. על הפרק עמדה עתירת ארגון 'לביא – זכויות אזרח, מנהל תקין ועידוד ההתיישבות' נגד מינוי השופט בדימוס מני מזוז ליו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים. משני צידי השולחן ישבו נציג היועמ"ש מנהל מחלקת הבג"צים עו"ד ענר הלמן ועו"ד יצחק בם שייצג בעתירה את ארגון לביא.
והנה, לא תאמינו, בניגוד למגמתו של היועמ"ש מזה שנים, ניסה נציגו להגן, ממש בחירוף נפש, על זכותה של הממשלה לבצע מינויים גם בתקופת בחירות, בעוד עורך הדין הימני טוען מנגד. היפוך יוצרות גמור לעומת הנורמות שהיו מקובלות מזה שנים במשפט הציבורי במדינת ישראל. אחרי עשרות שנים שבהן שורת יועצים משפטיים פעלו לסרס לחלוטין ממשלות בתקופת בחירות, התעקשה היועמ"שית שדווקא בעת הנוכחית ראוי לחרוג מהנורמה.
ברקע העתירה עמדה טענה פשוטה: דין אחד לממשלות נתניהו ולממשלת לפיד. מה שהיה אסור כאשר נתניהו ראש ממשלה לא יכול להיות מותר ללפיד וממשלתו. הלמן מצידו התעקש לטעון שלא מדובר בחריגה מהכללים שנקבעו. העיקרון נותר כשהיה. ממשלה יוצאת, שכבר איננה נהנית מאמון הכנסת, איננה יכולה לכבול את שיקול הדעת של הממשלות שיבואו אחריה הן במינויים והן בסוגיות עקרוניות אחרות. במקרה הנוכחי הייתה סיבה לחרוג מכך, אך העיקרון הבסיסי נותר כשהיה.
בפסק הדין האריכו שלושת השופטים להראות כיצד ההחלטה, גם בעניינו של השופט מזוז, לחלוטין לא עמדה בעקרונות שנקבעו בעבר וחודדו עד דק בתקופת כהונת נתניהו. השופט סולברג ציין כי בניגוד ללשונן המפורש של ההנחיות, לא ניתן משקל מתאים לסיטואציה החריגה בקבלת ההחלטה על מינוי מזוז לשמונה שנים. השופטת וילנר האריכה אף היא להראות את החריגה וגם השופטת רונן החרתה החזיקה. אך לפחות באופן רשמי התעקשו נציגה של היועמ"שית שהעקרונות עומדים בעינם.
אך האם פיה ולבה של גלי בהרב מיארה שווים? האם היא מתכוונת לאכוף על ממשלת לפיד את אותם הכללים שקודמיה אכפו בדווקנות על נתניהו ושריו? המבחן הגדול שוב הגיע.
אפשר לאהוב את הכרזתה של שרת התחבורה מרב מיכאלי על הפעלת הרכבת הקלה בת"א בשבתות ואפשר להתנגד לה בכל לב. אך הן מי שיראה בהחלטה הזו (ומיכאלי מתעקשת שמדובר בהחלטה ממש, לא בהבטחת בחירות למימוש בעתיד) אסון ובין מי שיראה בה פריצת דרך חיובית, יכולים להסכים לפחות בדבר אחד. מדובר בצעד משמעותי מאוד. כמעט מהפכה או שמא אפילו מהפכה ממש בהיבט של יחסי דת ומדינה בישראל ודמותה של השבת במרחב הציבורי. מהפכה כזו נמצאת אולי בסמכותה של הממשלה ואולי לא (סוגיית פרשנות הוראות החוק הרלוונטיות בנושא זה היא עניין מורכב), אולם ברור שהיא לא אמורה להיות בסמכותה של ממשלה יוצאת, אם מקבלים את הנורמות שקבעו כל היועמ"שים האחרונים.
האם גלי בהרב מיארה תדע להציב תמרור עצור אדום ובוהק בפני שרת התחבורה? האם היא תדע להחיל עליה את אותם הכללים שהוחלו על קודמיה בתפקיד ולבלום את ניסיונה לשנות סדרי בראשית בתקופת בחירות? שתי השאלות הללו מגלמות את המבחן הגדול הניצב כעת בפני היועמ"שית, וכעת לא נותר לנו אלא להמתין ולראות האם תצליח לעמוד בו
