חלם של רמזור שהחל לפעול שלשום מזרחית לכפר-סבא, הפך את היציאה מהשומרון מאז יום שישי לסיוט תחבורתי כפול ומכופל. נדמה כי מי שהחליט לשדרג שם תשתיות בכביש המוביל מדרום לצפון, לא נתן את דעתו לעובדה כי מדובר גם בנתיב הנסיעה של עשרות אלפי מכוניות היוצאות מהשומרון, ממזרח למערב. פשוט לא ספר אותם, והפך את מעמסת הפקקים לעוד יותר מייאשת ובלתי אפשרית.
אמת – יש פקקים בכל מקום. המדינה הולכת ומצטופפת על יושביה שממהרים להגיע לעמל יומם, שמנסים לחזור בזמן (תוך כסיסת ציפורניים עצבנית ולחץ שמצטבר בחזה) כדי לאסוף ילדים מהגן, והסיוט לגמרי משותף לכולם. אולם אל הכבישים ביהודה ושומרון נוספת שאלת העתיד המעורפל לכאורה, שגורמת לחוסר השקעה מספק בתשתיות. בעצם, חוסר השקעה מספק הוא כינוי עדין מדי לטלאי על טלאי התכנוני המבולגן שנוצר בעשרות השנים האחרונות כתוצאה מכך שישראל לא מסוגלת עדיין לומר בפה מלא שהיא מתכוונת להישאר שם.
והיא תישאר שם. או כאן. מבחינה ביטחונית, מדינית, כלכלית, מבחינת ניסיון העבר המר הכרוך בעקירות ונסיגות ואפילו מבחינת צפיפות הדיור בישראל – מאות אלפי הישראלים המתגוררים ביהודה ושומרון לא עומדים להיות היסטוריה. הם מציאות נכוחה וקיימת, וכפר-סבא לא תשוב להיות עיירת ספר.
זה נכון לתשתיות חשמל, זה נכון למים – שלפני קייצים אחדים פשוט החלו לאזול בגב ההר, זה נכון לשמירה על הסביבה ולהטמנת פסולת. אבל נדמה כי יותר מכל – מתקרבת בקדורניותה אפילו לשאלת הטרור – אימת הפקקים ותאונות הדרכים שנגרמות בין היתר בשל תשתיות לקויות, היא שמעכירה את החיים ביהודה ושומרון.
יועץ שר הביטחון לשעבר לענייני התיישבות, קובי אלירז פרסם לאחרונה תכנית שהוא כינה "התכנית המעשית" ליו"ש שכוללת החלת ריבונות חלקית. הוא כותב בה כי "על ישראל לקחת אחריות על מערכת נתיבי התחבורה ביו"ש, להתאים אותה לסטנדרט הנהוג בשאר חלקי המדינה ולחברה למערכת הכבישים הארצית".
יועץ נוסף שכיהן בתפקיד, אבי רואה, ראש מועצת בנימין לשעבר, תיאר בכתבה במקור ראשון שהתנועה שפשוט עומדת בכבישים היא אחת הבעיות האסטרטגיות כיום בעיניו של יהודה ושומרון. "מדינת ישראל נמצאת ביו"ש 54 שנים", אמר. גם מי שלא חפץ בהישארות, יודע כי "היא תהייה פה עוד לפחות 54 שנים, במינימום. זו המציאות. אז בואו נתייחס באופן הזה ונתנהל בהתאם".
ופעולה בהתאם, אינה רק עוד הרחבת כביש. יש לחבר למשל את יו"ש למערכת הרכבות הארצית. לפרוש פסים מאריאל ובנימין, אל ירושלים ואל תל-אביב.
אחד מיועציה של שרת התחבורה מירב מיכאלי התגאה לאחרונה בפוסט ארכני לקראת השנה החדשה על הישגי המשרד, וציין בשמחה כי ישנה פחות השקעה במיזמים בשטחים. ובכן, כדאי אולי לבשר לו, כי את הפגיעה הכלכלית, הזיהומית ושאר צרות, סופגים היטב גם ערביי יו"ש, וגם מי שמתגוררים ממערב לקו. אף אחד כאן לא מרוויח.
