טורניר הטניס הבינלאומי ATP 250, המתקיים השנה בתל אביב, יסתיים היום במשחק גמר הצפוי להיות לוהט, בין נובאק גו'קוביץ' הסרבי, מהשחקנים הטובים בעולם, אם לא הטוב בכל הזמנים, ומארין צ'יליץ' הקרואטי, המדורג במקום ה-16 בעולם. ולפניו, בגמר משחקי הזוגות בין גונזלס ממקסיקו ומולטני הארגנטינאי לבין בופנה מהודו ומידלקופ מהולנד.
הטורניר היוקרתי מתרחש במקביל לעשרת ימי תשובה בלוח השנה העברי. עובדה שגרמה לסערה, שהצטרפה להתרגשות הכללית ולטלטלות אחרות סביב ארגונה של התחרות והעמידו אותה בסימן של איזון עדין, ולא חף מבעיות, בין שמירת מסורת הטורניר לבין שמירת מסורת ישראל.
את הטורניר היוקרתי הצליח להביא לישראל, לראשונה מאז 1996, איש העסקים הישראלי מיכאל מירילשווילי, נשיא חברת ווטרג’ן נותנת החסות לאירוע והאחראית להפקתו. על-פי סד התאריכים הנקבעים על-ידי הארגון העולמי ואינם ניתנים לשינוי, שלב המוקדמות התקיים בערב ראש השנה ובשני ימי החג עצמו התקיימו משחקים. בתחילה נמכרו כרטיסים לקהל, אך בהמשך הודיעה ההפקה מטעם ווטרג'ן, שנשיאה הוא אדם דתי, כי המשחקים בימי החג לא יהיו פתוחים לקהל, וכי הכרטיסים יוכלו לשמש את הרוכשים רק עבור משחקים שמתקיימים עם צאת החג. מה שעורר תרעומת רבה. כמו כן נקבע שמשחקי מחצית הגמר ייפתחו רק לאחר צאת השבת. במסגרת משחקי רבע הגמר, התקיים המשחק האחרון והאטרקטיבי ביותר – בהשתתפותו של ג'וקוביץ' – בשעות אחר הצהריים המאוחרות של יום שישי וגלש לתוך השבת, לאכזבתם הרבה של שומרי השבת בקרב האוהדים, שכיפותיהם משלל סוגים בלטו ביציעים. טענות נוספות נבעו בשל חוסר סדר, בלבול והחלטות תמוהות שאפיינו את ארגון המשחקים.
בניגוד לחלק מהדיווחים מבית, מהסוג החמוץ, שהרבו לקטר על הבלגן והחרפה של ההפקה בארצנו הקרתנית, המיוזעת והפרימיטיבית, לדבריהם, אני בוחר לקראת סיכום התחרות, לראות את הדברים באור אחר. ההצלחה המסחררת הראשונה של המארגנים היא בהבאתם לארץ של כמה מטובי השחקנים בעולם ובכירים רבים נוספים, ובתוכם כמובן ג'וקוביץ' (עוד עליו בהמשך). עובדה שיצרה עניין מיידי בקרב מיליוני אוהדי הספורט הלבן הגלובלי ומיקדה את תשומת לבם בהתרחשות הספורטיבית בישראל.
בתוך זמן קצר ביותר הצליחה ההפקה להרים אירוע בינלאומי מרשים מאוד, שכלל הקמה מאפס של ארבעה מגרשי טניס בתוך ימים ספורים ותשתיות רבות נוספות הדרושות לאירוע בסדר גודל כזה. קהל האוהדים, שביום חמישי נאלץ להמתין שעות לכניסה וסבל מהבלבול ואי-הסדר, בסך הכול קיבל את הדברים בהבנה ובשקט. יש כמובן מה לתקן, לקראת הטורנירים הבאים – הן בארגון והסדר והן ביחס לקהל האוהדים, וגם ביחס לנציגי התקשורת, שנאלצו לפעמים להידחק מהמקומות השמורים להם ביציע, שנמכרו לאחרים – אבל בדיוק לשם כך אנחנו נמצאים בעיצומם של ימי תיקון ותשובה.
גם הישראלים הצליחו לרגש
מלבד מקום התחרות, ושבירת השיניים המשעשעת בעברית של שופטי הכיסא, ההיבט הישראלי בטורניר בא לידי ביטוי בנוכחותם של כמה שחקנים ישראלים, ששלהבה את הקהל המקומי, ובאירועים בהשתתפותו של יוני ארליך, אגדת טניס ישראלית. דניאל צוקרמן, אלוף ישראל בעבר, הודח כבר בשלב מוקדם. אבל הסיבוב הראשון זימן משחק כל-ישראלי משמח בהשתתפות ישי עוליאל – אלוף ישראל בעבר והטניסאי מספר 1 בטניס המקומי – שקיבל כרטיס חופשי למשחקים, אך נוצח במשחק על ידי עמיתו עידן לשם. לֶשם עלה לסיבוב הבא, אך שם גבר עליו ואשק פוספיסיל הקנדי, המדורג 149 בעולם.
מלבד העידוד הקולני והאוהד לשחקנים הישראלים, גם הטניסאי היהודי-ארגנטינאי הבכיר דייגו שוורצמן (מדורג במקום ה-17 בעולם), זכה לאהדת הקהל שציפה לניצחונו הקל על ארתור רינדרקנך הצרפתי (מקום 58), שגבר על שוורצמן בשובר בשוויון. משפחתו של שוורצמן, שלראשונה הגיע לישראל, נצפתה נהנית מהבילוי המשפחתי החגיגי בתל אביב. אמו של דייגו ניצבה בלובי של ביתן האקספו, מתחת לפוסטר ענק של בנה, נמוך הקומה בדרך כלל, וביקשה צילום למזכרת.
בצירוף זמנים משובח, טורניר ווטרג'ן תל אביב אמור היה להכיל את משחק סיום הקריירה של יוני ארליך – שבשיאו דורג עם חברו אנדי רם במקום החמישי בעולם במשחקי זוגות – בצמד עם ידידו נובאק גו'קוביץ', שאיתו זכה בעבר בתואר היחיד של הסרבי אי פעם במשחקי זוגות. אלא שפגיעת גב לפני המשחק לא אפשרה לו ברגע האחרון להשתתף במופע שרבים ציפו לו בהתרגשות. דמעות נצפו במגרש האימונים לאחר שכשל במבחן הכשירות למשחק, כשיוני ונובאק בכו בכי של ממש איש על כתף רעהו. השניים יצאו אל המגרש המרכזי וזכו לתרועות ממושכות ולאהבתו של הקהל המאוכזב.
במהלך משחקי חצי הגמר שהתקיימו אמש, לאחר שג'וקוביץ' הבטיח את מקומו בגמר, ארגנה ההפקה אירוע סיום קריירה ליוני ארליך, בהשתתפות בני משפחתו. "איני איש דתי", הכריז ארליך, אבל קיומו של האירוע בעיצומם של "ימי סליחות וחשבון נפש בין ראש השנה ליום הכיפורים", מביא אותו להביט אחורה ולהודות לכל מי שתרם להצלחתו במשך הקריירה הארוכה שלו, שבגיל 45 הגיע כנראה הזמן להיפרד ממנה. הוא סיים את דבריו בכך שהוא תמיד גאה במדינת ישראל ובאנשיה ומודה על ההזדמנות לייצג אותה בעולם ולקהל האוהדים המלווה אותו.
"אי אפשר לרצות את כולם"
היהלום שבכתר התחרות בתל אביב הוא ללא ספק נובאק ("נולה") ג'וקוביץ'. שחקן טניס מושלם בכל המשטחים, דשא, חימר וקשה. מדורג מספר 1 בעולם במשך מספר השבועות הגבוה ביותר אי פעם, זוכה 21 תארי גראנד סלאם ונחשב בעיני רבים לטניסאי הטוב בעולם בכל הזמנים. השחקן הסרבי הפגין בכל הראיונות עמו את אהדתו ותחושת הקרבה שלו לישראל, מאז ביקורו האחרון כאן ב-2006. בין סוכניו ומאמניו הראשונים נמנו ישראלים, וגם המדרסים, המאפשרים לו את גלישות השפגאט המפורסמות שלו להחזרת כל כדור על פני המגרש, מיוצרים עבורו במיוחד על ידי ישראלי. למרות היותו כוכב בינלאומי, המוקף כל העת באנשי צוותו ובמאבטחים, כבר ביום הראשון לבואו ירד אל הטיילת בתל אביב לסיבוב של אימון גופני קצר. ובהמשך פגש שחקני מטקות על החוף ונהנה לפטפט עמם. הספורטאי המקצועני סיפק את הסחורה, ניצח בכל הסבבים בטורניר עד כה, ויופיע היום למשחק הגמר, בתקווה לקטוף תואר נוסף.
לשאלת "מקור ראשון" השיב נובאק כי הוא מודע לכך שחלק מאוהדיו בעולם ביקרו אותו על החלטתו להופיע בישראל, אך "אי אפשר לרצות את כולם כל הזמן". הוא הוסיף שגדל בעצמו במדינה רוויית מלחמות ופוליטיקה, וגידל במשך הזמן עור עבה לביקורות מסוג זה. הוא מחויב כספורטאי להביט בעין אופטימית ולכן מעדיף להימנע מלהיכנס לוויכוחים פוליטיים, אבל הוא שמח על הזמנתו לישראל ונהנה מאוד מהביקור בה.
בנימה אישית, ברוח הימים, נובאק ג'וקוביץ' הוא בעיניי מופת ליכולת תיקון ושינוי. הוא התמודד במהלך הקריירה שלו עם משברים ועם בעיות בריאות וזכה לתגובות מעורבות מקהל חובבי הטניס, שהתנהלותו האמוציונלית והפרועה לעיתים במגרש לא זכתה לאהדת כולם. בשלב משברי מסוים כבר לפני כמה שנים, החליט לבצע שינוי. הוא שינה לחלוטין את הרגלי האימון והתזונה שלו, ובעיקר עבד על החוסן הנפשי – במשחק שיש בו עדיפות ליכולת מנטלית על פני היכולת הגופנית, יותר מבכל ענף ספורט אחר. ג'וקוביץ', שגדל בבית נוצרי אורתודוקסי, פנה לשם כך גם לאפיקים רוחניים, להרחבת התודעה והידע ולהגברת המודעות, והוא משלב מדיטציה ותרגול מיינדפולנס, כפי שאפשר להבחין לא פעם בהפסקות שבין המשחקונים והמערכות. השלמות שאליה הגיע בכל ערוצי השינוי הללו הפכה אותו למכונת הטניס המשוכללת ביותר בעולם ולעמיד כמעט לחלוטין בפני מצבים משבריים במשחק. מי שמכונה בחיבה "ג'וקר", מגלה כעת בכל הופעותיו נדיבות, כבוד, ג'נטלמניות וספורטיביות כלפי יריביו וחבריו השחקנים וכלפי הקהל. בעיסוקיי בתחום ההתפתחות האישית, המוטיבציה והחתירה להגשמת ייעוד, אני מציג אותו כדוגמה להצבת מטרות, ליכולת ליצירת שינוי ולהגעה לגדולה בכל תחום שנבחר.
הגמר הגדול באמת יחול בעוד שלושה ימים, עם התקדש עלינו יום הכיפורים הבעל"ט. בינתיים, בציפייה לגמר טורניר הטניס הבינלאומי בתל אביב בעוד כמה שעות, אפשר לנצל גם אותו להרהורים רוחניים על יכולות השתנות והתחדשות. גמר טוב.
