ליבת הסכם על הגבול הימי בין ישראל ללבנון באמצעות צד שלישי פורסמה אמש על ידי גורם מדיני. חלק גדול מהכותרות שתפסו את סדר היום נבעו מאמירות של גורמים בכירים, ונקשרו בין היתר בכך שאם ההסכם ייחתם הוא יכניס לממשלת לבנון סכומי כסף עצומים שייצרו משוואה חדשה. במשוואה זו עולה כי ללבנון יהיה רק מה להפסיד, כשההכנסה הצפויה מהגז תמתן אותה ואת התלות באיראן.
אין ספק שכסף יספק רווחה לתושבי מדינת לבנון עימם למדינת ישראל אין מלחמה. המלחמה של ישראל היא מול ארגון טרור בשם חיזבאללה. הבעיה בשיח הישראלי היא הנרמול של נסראללה שהפך להיות חלק בלתי נפרד מדרג מקבלי ההחלטות בלבנון, בעיה פנים לבנונית שהפכה לבעיה שהיא גם שלנו. מצד אחד, המהלך חיזק את נסראללה ללא ספק, ומצד שני ברגע שלבנון מנרמלת את יחסיה עם ארגון טרור היא נכנסת למעגל המטרות הלגיטימיות.
התפיסה הזו הייתה נכונה מאוד עד לפני עשור, אלא שמאז נסראללה הפך למפלצת עם הרבה מאוד יכולות ונשק, הסיפור היום בלבנון הוא אחר לגמרי. הניסיון לומר שהיה נכון לוותר על משולש המחלוקת כדי לזכות ב"נקודות ביטחוניות", הוא לא פחות ממביך. לממשלה יש את היכולת לקדם ולקבל החלטות בהתאם לחוק, ואם החוק יאפשר לה היא לא צריכה תירוצים. מדינה שמפזרת תירוצים כדי להציג הסכם, צריכה לבחון את אחד משני הדברים – או את ההסכם או את ההסברה שלה.
ההסכם מעורר מחלוקת ולא בכדי. נכון שעוצמות הביקורת גבוהה משני הצדדים ואין פרופורציה בין זעקת לעצירת טוטאלית שלו ובין חשיבותו לישראל. ההסכם יאפשר לישראל להפעיל את מאגר הגז השלישי בגודלו אל מול אופציה שאולי בעוד 8 שנים ללבנון יהיה מאגר גז, אך השאלה שצריכה להישאל היא האם נכון היה לוותר על מאגר קנא בחלקו והאם יש לכך היתכנות חוקתית – דבר שיוכרע כנראה בסופו של דבר על ידי שופטי בג"ץ.
העימות עדיין רחוק מלהסתיים ובמזרח התיכון עד שזה לא חתום זה לא קורה. ההסכם עצמו ייחתם דרך צד שלישי ולא בצורה ישירה מול לבנון, כך שיבטא הסכמה לבנונית. הצעת המתווך האמריקאי באה לאחר עבודה אינטנסיבית שלו מול ישראל ומול הלבנונים, והיא הולמת את הדירקטיבה של ראש הממשלה ושר הביטחון שלפי גורם מדיני מאשרים את ההסכם.
המשא ומתן שנמשך עשר שנים, החל בהצעה שחותכת את משולש המחלוקת באמצע. הלבנונים מעולם לא קיבלו אותה, אבל היא התקבעה כפתיחה למשא ומתן. לפי שגריר ארצות הברית בישראל לשעבר דייויד פרידמן ההסכם דיבר על חלוקה של 60-40 בין ישראל ללבנון כשבסוף ישראל נתנה 100 אחוז. בתקופת נתניהו הלבנונים החריפו את המחלוקת ודרשו להכתיב את הגבול לקו 29 הלבנוני שחותך את מאגר כריש, דבר שהביא להפסקה השיחות. כשעמוס הוכשטיין נכנס לתפקידו הדיון התחיל מחדש ובשקט כשהוא הבהיר לצד הלבנוני שמתחילים מהתחלה.
כשההסכם יאושר הוא יופקד באו"ם ויהיה מחייב עבור כולם, כולל ערבויות של האמריקנים. בלבנון, חלון הזדמנויות נוכח המצב הפוליטי שם מאפשר את ההסכם מול האמריקנים, והשאלה היא אם חלון ההזדמנויות ינוצל גם בישראל בגלל המצב הפוליטי. מהצד הלבנוני יובהר כי לא יהיו להם עוד טענות ואין מקום לדיון על הקו היבשתי וכי אין קשר בין הדברים.
אגב, אף אחד בלבנון לא יודע לתת ערבויות על נסראללה. מה שהם אומרים למתווך הוא כי עמדתם "תהיה מקובלת על הפלגים" – שם מכובס למילה לאחד בשם חסן נסראללה.
