שלוש סוגיות יגיעו אחר הצהריים (ה') לדיון בבית המשפט העליון: פסילת מפלגת בל"ד מהתמודדות לכנסת, פסילת עמיחי שיקלי מהתמודדות במסגרת רשימת הליכוד, ואישור התמודדותה של עידית סילמן במסגרת אותה הרשימה. שלוש הסוגיות הללו יידונו היום במרוכז, והתשובה (גם אם ללא נימוקים) תהיה חייבת להינתן בהקדם, זאת לנוכח סד הזמנים הקבוע בחוק וצמצום ימי העבודה האפשריים בעקבות חופשות החגים.
אך בעוד הערעור בעניין בל"ד הוא ערעור בחירות סטנדרטי, המתקיים על פי חוק וגם התוצאה שלו במידה רבה ידועה מראש, הדיון בעניינם של שיקלי וסילמן צפוי להיות מעניין לפחות בהיבט אחד. אחת הסוגיות המרכזיות העולות, הן בערעורו של עמיחי שיקלי על פסילתו, והן בעתירת התנועה לאיכות השלטון נגד אישור מועמדותה של סילמן, היא הסמכות. בשני ההליכים הללו נטען כי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט יצחק עמית, אשר קיבל את ההחלטה לבדו ובלי לקיים בנושא דיון, חרג מסמכותו. לשיטת המערער והעותרת, רק מליאת ועדת הבחירות המרכזית הייתה מוסמכת לקבל החלטה בנושא, וגם זאת רק לאחר דיון בהשתתפות הצדדים. ממילא, דינה של החלטת השופט עמית, שניתנה על בסיס כתבי הטענות בלבד, להתבטל.
יש לציין כי טענה זו, לפיה ההחלטות בנוגע לפסילת מועמדים שפרשו מרשימותיהם נתונה למליאת הוועדה ולא ליו"ר, איננה מופרכת. משפטנים בכירים העוסקים בדיני בחירות סבורים כך, וללא ספק היא עולה גם בבירור מלשון החוק. אך האם לשופטי בית המשפט העליון תהיה היושרה הדרושה לצורך קביעה שחברם, בשר מבשרם, פעל בחוסר סמכות? השאלה הזו מתחדדת בין היתר לנוכח העובדה שהשופט עמית צפוי להפוך תוך זמן לא רב לנשיא בית המשפט העליון ולכהן בתפקיד הרם תקופה ארוכה. האם יהיו שופטים שיעדיפו לא "להסתכסך" עם הנשיא לעתיד? לכאורה אפילו נשיא בית המשפט העליון המכהן, נשיאה במקרה שלנו, איננו ה"בוס" של שופטיו בכל מה שקשור לענייני שפיטה. כפי שמורה מפורשות הסעיף השני בחוק יסוד השפיטה, "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". אך המציאות כמובן מורכבת הרבה יותר. אכן, מחלוקות פנימיות ניתן למצוא לא פעם בין שופטים, ואפילו על הנשיא ברק היו מי שאזרו אומץ לחלוק. אך אין דינה של מחלוקת פנימית כדינו של ערעור על פסיקה. הפגיעה האישית בשופט שפסיקה שלו התהפכה היא לא נעימה, וודאי כשהדבר קורה בערכאה שבה הוא חבר. ההליך החריג הזה, בו שופטי בית המשפט העליון יושבים כערכאת ערעור על פסיקתו של חברם, הוא מורכב ממילא. כאשר הערעור נסוב סביב סוגיית הסמכות הדבר נהיה מורכב עוד יותר.
לכן נדרשת היום מן השופטים, כולם, מידה רבה מאוד של יושרה אישית, על מנת שאמון הציבור במוסד הזה, בית המשפט העליון, לא ייפגע עוד יותר.
