בשלב זה עוד לא ברור אם החלטת שופט בית המשפט העליון דוד מינץ בעתירתם של פורום קהלת וארגון לביא תספיק להציל את ממשלת לפיד־בנט מעצמה. העתירות הוגשו יומיים לאחר שפורסם שממשלת ישראל הגישה לממשלת לבנון את הצעתה הסופית לקביעת הגבול הימי הצפוני בין המדינות.
מינץ הורה למדינה להגיש תגובה מקדמית לעתירות עד 27 באוקטובר 2022, ארבעה ימים לפני הבחירות לכנסת. משמעות ההחלטה עשויה להיות דחייה של החתימה על ההסכם עד לאחר הבחירות, ואולי אף פתיחתו מחדש בידי הממשלה הבאה. אפשרות חלופית היא שהממשלה תתעקש להגיש תגובה בימים הקרובים, בניסיון לשכנע את בג"ץ להעניק לה אישור מהיר. העותרים מקווים שתשובת המדינה תכלול חשיפה של פרטי ההסכם והמהלכים שהובילו אליו, דבר שיסייע לברר אם ההסכם החשאי שנרקם בין המדינות שומר על האינטרסים הישראליים.
חוק השטחים התת־ימיים שנחקק בשנת תשי"ג קובע ששטח המדף היבשתי של ישראל הוא "שטח מדינת ישראל" לכל דבר ועניין, ולכן חלים עליו המשפט והשיפוט הישראליים. מושג "המדף היבשתי" התפתח בדין הבינלאומי בשנות הארבעים של המאה הקודמת, ומתייחס לקרקעית הים שמול חופי כל מדינה, גם מעבר לאזור המים הטריטוריאליים, עד שהקרקעית עמוקה עד כדי כך שאינה ניתנת לניצול. החוק הישראלי תואם את "אמנת המדף היבשתי", שקודמה בידי המדינות הסקנדינביות בשנות החמישים וקובעת שלמדינות ריבונות במדף היבשתי מול חופיהן.
בעבר, האזורים שמעבר למים הטריטוריאליים עניינו בעיקר מדינות החולקות מיצרים שעוברים בהם נתיבי שיט בינלאומיים, ופחות מדינות הגובלות בים הפתוח. המצב במזרח הים התיכון השתנה עם תחילת החיפושים אחר מאגרי גז.
לישראל היה חשוב להגדיר במדויק את קו הגבול כדי לאפשר ליזמים בינלאומיים להתקשר עמה בהסכמים לצורך חיפוש שדות גז. בשנת 2011 ערכה ישראל מדידות מדויקות והכריזה על גבול המים הכלכליים שלה בגזרת לבנון: הוא נמתח מראש הנקרה מערבה, וכונה "קו 1". חשיבותו בכך שהוא חופף לקו הגבול הימי שנקבע בין קפריסין ללבנון בשנת 2007. כך ישראל התייחסה לדרישות הלבנוניות בלי לנהל משא ומתן רשמי מול המדינה העוינת.
אלא שעם ההצלחה בא התיאבון. הלבנונים, שראו את ההישגים הישראליים במאגרי הגז תמר ולוייתן, פנו לאו"ם והגישו בשנת 2012 מפה משלהם, שהגבול עם ישראל שורטט בה בקו דרומי יותר, המכונה "קו 23".
במפה החדשה סיפחו לעצמם הלבנונים לא פחות מ־850 קמ"ר של שטחי ים. המפה הלבנונית כוללת את הזכויות במאגר צידון (כנא), שהערכות משערות שטמון בו גז איכותי בהיקף של 120 מיליארד מ"ק, בשווי מוערך של 20 מיליארד דולר.
מאגר צידון נחשב עד אז לישראלי. ישראל אף מסרה אותו לחברת נובל אנרג'י כדי שתערוך בו קידוחי איתור, אולם נטלה אותו בחזרה לאחר שנובל התמהמהה ולא עמדה בלוחות הזמנים. באותו שלב לא העזו הלבנונים לדרוש גם את שטחי מאגר כריש הדרומי יותר, כ־100 ק"מ ממערב לחיפה, שנמצא בהליכי פיתוח מתקדמים.
בשנה האחרונה, עם התקדמות המגעים בין ישראל ללבנון, פרסמו הלבנונים מפה חדשה, רעבתנית הרבה יותר, הכוללת גם את שטחי מאגר כריש (קו 29). במקביל, וכדי להגביר את האיום, שיגר חיזבאללה רחפנים לעבר אסדת כריש.
עד כה ניהל ראש הממשלה לפיד את המשא ומתן תחת מסך ערפל כבד. הממשלה סירבה בתוקף להציג לציבור את פרטי ההצעה. היא לא דיווחה לא לקבינט, לממשלה או לכנסת. פרסומים זרים מלמדים על כך שישראל נכנעה לבליץ הלבנוני, "בלעה" את המפה השלישית שהייתה ספק איום ספק הטרלה, ותחת עמידה על האינטרסים שלה מול ממשלת לבנון הסכימה לסגת מכל השטח שעד לקו 23, ולאבד מאגר גז יקר וחשוב.
האות הטוב ביותר לתוכן העמדה הישראלית הוא דברי יו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי, הנחשב לאיש חיזבאללה. בתחילת השבוע דיווחה רשת אל־ערבייה שבאמירויות שברי מסר כי טיוטת ההסכם שהציג בפניו המתווך האמריקני עמוס הוכשטיין היא "חיובית, ועונה באופן עקרוני על הדרישות הלבנוניות". בשבת שעברה התבטא בנושא גם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, והצהיר שקבלת המכתב היא "צעד חשוב מאוד".
הוכשטיין, איש עסקים אמריקני ממוצא ישראלי, מזוהה עם האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית ומשמש כשליח ממשל ביידן לנושאי אנרגיה. את הצד הישראלי ייצג אודי אדירי, שכיהן בעבר כמנכ"ל משרד האנרגיה. על אף המשימה הרגישה שהופקדה בידיו, אדירי פרש מתפקידו בזמן האחרון, לאחר תום תקופת הצינון שהוטלה עליו בתום תפקידו כמנכ"ל. הוא ביקש להיקלט במשרה שמצא באחת החברות במשק.
בחזרה לעתירות. חוק יסוד משאל עם משנת 2014 קובע שהעברת שטח בריבונות ישראלית לריבונות זרה דורש הליכי אשרור מיוחדים, ומציע שתי חלופות: אישור ברוב של 61 חברי כנסת ולאחריו עריכת משאל עם, או אישור ברוב מיוחס של 80 חברי כנסת. אומנם זו הפעם הראשונה שעולה שאלת תחולתו של החוק, אולם לשון החוק הפשוטה לא כוללת הבחנה בין שטח ריבוני ישראלי יבשתי לשטח ימי. פורום קהלת טוען שלנוכח הוראות חוק השטחים התת־ימיים, הקובעות ששטח המדף היבשתי הישראלי הוא חלק בלתי נפרד משטחה הריבוני של מדינת ישראל, אי אפשר לחתום על הסכם המוותר על שטח ללא עריכת משאל עם.
ארגון לביא, מצידו, התמקד בטענה ששימשה אותו גם בעתירה שהתקבלה נגד מינויו של השופט בדימוס מני מזוז ליו"ר הוועדה למינוי בכירים: לממשלת מעבר אין סמכות לחתום על הסכמים בינלאומיים בעלי משמעות ריבונית וכלכלית דרמטית שכזו, ובכל מקרה אסור לאפשר חתימה על הסכם כזה ללא אישור הכנסת.
"ככל שלא יובא הסכם לאישור הכנסת עובר לאשרורו, עלול להיווצר מצב שבו ישראל תהיה מחויבת להסכם במישור הבינלאומי, אבל בדין הפנימי הכנסת תדחה אותו", נכתב בעתירה. "הממשלה הבאה עלולה להיקלע למצב של מחויבויות סותרות – מצד אחד עלולה היא להיות מחויבת להסכם שאשררה ממשלת מעבר, מצד שני תהא היא מחויבת לקיים את דברה של הכנסת, שההסכם הובא בפניה. כדי להימנע ממצב זה של מבוי סתום הכרוך במבוכה חוקתית כלפי פנים וחשש להפרת התחייבויות בינלאומיות כלפי חוץ, יש להביא את ההסכם לאישור הכנסת עובר להבאתו לאשרור על ידי הממשלה".
בתווך נמצאת היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה, ששוב נראה שלא מצליחה לנסח עמדה יציבה ולהגן עליה. בסוף החודש שעבר, כשלפיד תדרך כתבים שליוו אותו לנסיעתו המדינות לניו־יורק, הוא הצהיר שהיועמ"שית אישרה שדי באישור ההסכם בקבינט המדיני־ביטחוני בלבד, ופטרה אותו מהצורך באישור ההסכם בממשלה או בהנחתו על שולחן הכנסת. התברר שעמדתה זו של בהרב־מיארה נאמרה עוד לפני שהמשנים ליועמ"ש סיימו את עבודתם בנושא, וללא שנערך דיון מסודר במשרד המשפטים.
בעקבות הביקורת שינתה היועמ"שית את עמדתה, וכעת היא טוענת שיש צורך באישור מלא גם של הממשלה וגם של הכנסת.
אבל עם ההתפתחויות שחלו בפרשה, ייתכן שכל זה יתייתר וההסכם יתפוצץ בעצמו. מתברר שהלבנונים העלו התנגדויות והציגו דרישות חדשות. הראשונה קשורה לקו הגבול המיועד להיקבע בין המדינות. ישראל התעקשה שבתמורה לנסיגתה הניכרת יכריזו הלבנונים על קץ הסכסוך וסוף התביעות, ומנגד הלבנונים ביקשו לכנות את הקו "קו דה־פקטו", כך שיוכלו לפתוח אותו לדיון מחודש בהמשך.
מחלוקת נוספת נוגעת בתמלוגים שדרשה ממשלת ישראל לקבל מחברת הקידוח הצרפתית "טוטאל", אחת מהשותפות המיועדות לפיתוח שדה הגז שישראל הסכימה לוותר עליו. הלבנונים לא הסכימו לשריון הדרישה וביקשו להשאיר את הסעיף פתוח, כך שיוכלו להתערב בו בעתיד.
בעקבות התמורות בעמדה הלבנונית החליט ראש הממשלה לפיד להקפיא את השיחות, ושר הביטחון גנץ הודיע על העלאת כוננות בחזית הצפונית מחשש שחיזבאללה ינצל את המשבר כדי לנסות לתקוף את אסדת כריש, הצפויה להתחיל בהפקת גז כבר בסוף החודש הנוכחי.
