זה קרה במערכת הבחירות 1988, לפני 30 שנה כבר. האלופים במיל' אביגדור בן־גל ז"ל ואורי אור יבל"א כיכבו בתשדיר בחירות מושקע של מפלגת העבודה. הם טענו שמצאו פתרון קסם למצוקות הביטחון הלאומיות ולחיסול האינתיפאדה הראשונה שהייתה אז בעיצומה – גדר ביטחון חכמה בין ישראל הקטנה והצודקת לבין השטחים הכבושים. אנחנו כאן, הם שם, והגדר באמצע. במקום לרוץ אחרי נערים פלסטינים בקסבה של שכם או בחוצות עזה, נחיה בשלום ובשלווה במרחב המוגן של גבולות 67'.
הימין גיחך וניצח בבחירות, אך לאורך זמן תפיסת הגדר ניצחה. ישראל התכנסה בתוך עצמה והתעטפה בגדרות חכמות, בין מטולה לאילת. את רובן המכריע בנו ממשלות ימין. בכיר הביטחוניסטים אריאל שרון הקים גדר סביב יו"ש, עזה ואפילו בלב ירושלים. היא עלתה הון תועפות, אבל העניקה פתרון לכאורה לבעיות הטרור הקשות שחווינו באינתיפאדה השנייה. למשך זמן־מה היה אפשר לשכוח שיש בכלל ערבים בצד השני.
כשהערבים התחכמו ושכללו את תעשיית החפצים המעופפים שלהם, הגבנו בגדר חכמה עוד יותר – כיפת ברזל. חסידי הנסיגות והגדרות חיככו ידיהם בהנאה. היה נדמה להם שאכן נמצא התחליף הטכנולוגי המושלם לעומק הטריטוריאלי. מי צריך את צה"ל בתוך הרצועה כשיש כיפת ברזל מחוץ לרצועה?
גם לבעיית המנהרות נמצא בסוף פתרון ברוח דומה. מכשול תת־קרקעי משוכלל ביותר הולך ונבנה לאורך כל הגדר בנגב המערבי, גאוות התעשיות הביטחוניות שלנו. ישראל היא המדינה הראשונה בתבל שהעניקה מענה טכנולוגי לבעיית המנהרות. לא קוריאה, לא ארצות הברית – ישראל. בקומות הגבוהות במחנה מטכ"ל בתל־אביב העריכו שהמכשול המתוחכם מתחת וכיפת ברזל ממעל יסגרו בתנועת מלקחיים על האפשרויות ההתקפיות של חמאס. ליתר ביטחון, הוחלט לאחרונה גם על בניית מכשול ימי מדרום לאשקלון, שימנע חדירות מחבלים מיטיבי שחייה מצפון הרצועה.
אבל אז, רגע לפני השלמת המכשול התת־קרקעי ורגע אחרי מציאת הפתרון הנו"ן־מ"מי לפצמ"רים, צצו פתאום בשמי הנגב המערבי עפיפוני התבערה ובלוני ההליום. הנזק הפיזי והפסיכולוגי שהם גורמים פה מתקרב במהירות לנזקי ההרעשות והחדירות בתקופת צוק איתן. תחושת חוסר אונים פוקדת רבים.
מערכת הביטחון, כמנהגה בקודש, החלה לאתר בקדחתנות תגובה טכנולוגית מוחצת גם לנשק הפרימיטיבי הזה, אך לפי שעה הוא טרם נמצא, והאש מכלה פה כל חלקה טובה. יום אחר יום בוערת הגורן בכיסופים, וגם מנחל עוז עולה עשן. צלפי צה"ל מתקשים לזהות בעומק השטח את אנשי קומנדו העפיפונים של חמאס, והטנקיסטים שלנו טרם קיבלו הנחיה להפגיז אותם, מחשש לפגיעה בסביבה אזרחית. תפיסת הביטחון ששימשה אותנו במשך עשרות שנים, תפיסת הגדרות והמיגון הטכנולוגי, נסדקת קשות מול צעצועים דליקים. לא רק עוטף עזה בוער, קונספציה שלמה בוערת.
