"שמרנו על האינטרסים הביטחוניים של ישראל", נכתב הבוקר (ג') בהודעה שיצאה מטעם לשכת ראש הממשלה, ויוחסה ליועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל אייל חולתא. "אנחנו בדרך להסכם היסטורי". ובכן, רק אם כניעה לטרור מתיישרת עם האינטרסים הביטחוניים של ישראל.
ביום חמישי האחרון נערכה ישיבה של הקבינט המדיני-בטחוני בנוגע להסכם הגבול הימי. במקום להסתפק בציטוטים עלומי שם של שרים מתוך הישיבה, הנה דברים שכתב קבל עם ועולם חבר הקבינט השר חילי טרופר בפייסבוק: "כל גורמי הביטחון תמימי דעים שהמתווה הבסיסי של ההסכם הימי בין ישראל ולבנון הוא טוב לביטחון ישראל, יציל חיי ישראלים וישפר את מצבנו האסטרטגי בצורה משמעותית. כן ככה בדיוק. חד משמעית", כתב טרופר. "הקשבתי לסקירות הארוכות שלהם ולניתוח חומרי המודיעין שלהם. הם לא השאירו מקום לספק. אפשר לחלוק גם על גורמי הביטחון, אבל צריך לגבות עמדות בנתונים, בעובדות, במידע. יש כאלה שמצטטים את נסראללה ומוציאים סרטונים שזה רע לישראל. אני ישבתי בקבינט המדיני-בטחוני ביום חמישי האחרון עם הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ ועוד שורה של גורמי ביטחון והם אמרו שזה טוב לישראל. אני מאמין לאנשי הביטחון שלנו".
כלומר, על-פי טרופר, אנשי הביטחון כולם טענו בקבינט שהם מאמינים לאיומי נסראללה. שהם חוששים כי אם יישאב גז מאסדת כריש שנמצאת בשטח המים הכלכליים של ישראל, יתפתח עימות צבאי מיידי מול חיזבאללה. ולכן, הם השתמשו בכל כוח השכנוע שלהם על שרי הקבינט, שלא נראה שהקשו עליהם במיוחד בשאלות ותהיות, כדי לוודא שישראל לא תפספס הזדמנות להיענות ללחץ האמריקני ולהוציא את חיזבאללה כמנצח, בלי קרב.
כמה מופרך הוא שגורמי הביטחון הם שמשתמשים בטיעון מדיני מתפלמס, כאילו הסכם כזה שבפשטות מוכיח שאיומי חיזבאללה צלחו, בסופו של דבר יחליש את ארגון הטרור המושחת כי יאפשר ללבנון לכאורה אפיק מילוט זעיר מהצבת הכלכלית האיראנית. שהם אלו שמתארים איך המשבר הפוליטי שצפוי להתרגש על לבנון בעוד שבועות ספורים הוא בכלל חלון הזדמנויות עבור ישראל. שהם אלו שאומרים שההכנסות מהמאגר הן זניחות עבור מדינה כמו שלנו, ואנחנו הרי לא באמת רוצים מלחמה בגלל מיליארד דולר וחצי.
אם כבר, בדיון מדיני מתוקן, המדינאים הם שהיו אמורים לטעון את הטיעונים הללו, בעוד מערכת הביטחון תפקידה להגן על הביטחון, על פי מה שיחליטו מדינית נבחרי הציבור.
בסופו של דבר, אין ולא היה לישראל צורך דחוף בהגעה להסכם. בוודאי לא כזה שמוסר לידי לבנון את מלוא "משולש המריבה" הימי, שנמצא בחוסר הסכמה כבר כמעט עשרים שנה. אסדת כריש שהחלה בערב חג ראשון של סוכות בהזרמה הפוכה ניסיונית בצינורותיה, היא כבר עובדה קיימת בשטח. האסדה הלבנונית שתוצב מולה, היא עדיין תכנית על הנייר. במקום שלבנון תבוא ותגיד, "חברים, אנחנו ממש זקוקים לגז, בוא ונראה איך פותרים את הדברים", ישראל היא שהתקפלה תמורת ערבויות אמריקניות לקו המצופים שגם כך כבר קיים. זה חיזוק מדיני, אבל לא בטוח שזה הישג ששווה הסכם.
בשנים האחרונות, עמלה ישראל מדינית להבהיר לעוד ועוד מדינות בעולם, עד כמה הניתוק הנוהג בין הזרוע המדינית לצבאית של חיזבאללה הוא פיקציה. עד כמה מדובר בארגון שמייצר לא רק טרור, אלא גם פשע. מבריח סמים ומלבין כספים. חתימה על הסכם, לא תגרע בשום דרך מכוחו הטרוריסטי או הפלילי של האויב מצפון. היא רק תבהיר לו שהאיומים על ישראל עובדים.
