עולם הפוך: רק בנייה יהודית היא בעיה ביטחונית

השאלה המתבקשת לנוכח הרשימות הנפרדות היא ללא ספק להיכן נעלם השוויון בפני החוק, אך למעשה יש שאלה אחת קודמת, חשובה לא פחות. מסמך סדרי העדיפויות הוא לכאורה רשימת עקרונות שאמורה לכוון את תוכנית העבודה של פקחי המנהל האזרחי – יחידה אחת שעוסקת באכיפה בשני המגזרים. כאשר מגיע ראש יחידת הפיקוח למשרדו, לפי איזו רשימת סדרי עדיפויות הוא אמור לעבוד ואף להקצות את התקציב שברשותו? כיצד משתלבים עקרונות האכיפה השונים כל כך במגזר הישראלי והפלסטיני?

עו"ד בועז ארזי פנה בפברואר 2021 במכתב נוסף למנהל האזרחי, ובו שתי דרישות: הראשונה, לקבוע רשימה אחת של סדרי עדיפויות לאכיפה, הן לישראלים והן לפלסטינים. השנייה, לבטל את האפליה לרעת הבנייה הישראלית. אפליה כזו מצאו ברגבים בכמה סעיפים, למשל בכל מה שנוגע לבנייה בלתי חוקית תוך פלישה לקרקע פרטית: במגזר הישראלי הריסת בנייה כזאת נמצאת בסדר עדיפויות גבוה מאוד, אך במגזר הפלסטיני אין כל התייחסות אליה. ארזי כמובן הזכיר גם את היעדרם של סעיפי "מבנים המהווים סיכון ביטחוני" ו"בנייה חדשה", המופיעים ברשימת המגזר הישראלי. אבל הוא לא זכה למענה גם לאחר משלוח שתי תזכורות, ואז עתרה רגבים לבג"ץ.

כדרכן של עתירות כאלה, חודשים ארוכים עברו עד הדיון. כשהוא הגיע סוף־סוף, גולל בו עו"ד ארזי את תמונת האפליה במלוא חריפותה: "בשטחי יהודה ושומרון המצויים בשליטה אזרחית מלאה של מדינת ישראל (שטחי C) נבנו עד היום יותר מ־80 אלף מבנים בלתי חוקיים בידי פלסטינים. משרד הביטחון והמנהל האזרחי אוכפים בפועל את החוק כנגד מספר מזערי מתוך מבנים אלו… המצב הקיים, שבו ההבדל בין הרשימות מבוסס על הבחנה בין יהודים לערבים, יחד עם העובדה שאין סנכרון של הרשימות לרשימה אחידה, גורמים לאכיפה בררנית ובלתי שוויונית. הדבר מאפשר לגורמי האכיפה להתחמק מהשמירה על חוק התכנון והבנייה במגזר הערבי, תוך היתלות בטענת 'סדרי עדיפויות' המהווה אצטלה ריקה מתוכן".

מנגד, נציגי המדינה טענו כי משמעות העתירה היא התערבות גסה וחריגה במדיניות גורמי האכיפה באופן לא מוצדק. לדבריהם, לא הוצגו מקרים מוחשיים שבהם קיומן של רשימות סדרי עדיפות נפרדות לשני המגזרים פגע במאן דהוא. לכן, מאחר שמדובר בשתי אוכלוסיות שונות ובהיבטי בנייה בלתי חוקית שונים, מוצדק לקיים שתי רשימות נפרדות.

הרכב השופטים, המשנה לנשיאה השופט עוזי פוגלמן והשופטים דוד מינץ ואלכס שטיין, בחר כאמור לאמץ את עמדת המדינה. "יש להסתכל למציאות בעיניים", אמר השופט פוגלמן וציין כי השוני בין האוכלוסיות שולל את האפשרות לטעון לאפליה. בנוגע לטענות נגד תוכן סדרי העדיפויות העיר פוגלמן שיש להפנות אותן "לבניין הסמוך", כשהוא רומז בכך לכנסת. בעקבות המלצת השופטים נאלצו עו"ד ארזי ושולחיו מרגבים למשוך את העתירה. כעת לא נותר להם אלא לקוות שתוצאות הבחירות הקרובות אכן יביאו לכך שהישועה תצמח מהבניין הסמוך.

סרטון זדוני

לא חלפו שעות ספורות מאז צאת צום יום הכיפורים, ומפלגת יהדות התורה הפיצה זמריר בחירות חדש, מלווה בסרטון נאה ומושקע. הזמריר עצמו (במנגינת "אעופה אשכונה") נחמד, וחובבי מוזיקה חסידית בסגנון שנות התשעים אף ימצאו אותו מהנה ומקפיץ. המסרים הם כמיטב מסורת הרשימות החרדיות בעשורים האחרונים: "מי לה' אליי", "מי רואה אותם (גדולי התורה, ש"פ) יוצאים ואינו יוצא", "ועשית ככל אשר יורוך" ועוד ועוד.

העובדה שמסרים כאלו, המיועדים במובהק לחרדים קלאסיים, משולבים בסרטון להפצה במדיה דיגיטלית, מעידה שגם עסקני המפלגות יודעים שהסוסים ברחו מהאורווה: הרשת כבר חדרה מזמן לרחוב החרדי, והפכה לדרך יעילה להעביר מסרים לציבור. תזכרו את זה בפעם הבאה שהח"כים החרדים ינופפו בניצחונם על רפורמת הניוד של השר יועז הנדל.

ומהמדיום לתוכן: בפתיח של הסרטון, שהופץ כזכור במוצאי יום הכיפורים. נראה שחקן עטוף טלית כשליח ציבור, המשמיע (בהברה אשכנזית) את מילות התפילה "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ" במנגינת תפילות הימים הנוראים. הרמז ברור: ממשלת בנט־לפיד היא ממשלת זדון. אך למען האמת מדובר פשוט בבורות. בעברית שהתפילה מנוסחת בה, ממשלה היא שליטה, ו"הארץ" היא העולם המוכר כולו. תפילתנו בראש השנה וביום הכיפורים מבקשת את סיום שליטת הזדון בעולם, לא הרכב קואליציוני כזה או אחר.

אבל גם אם הממשלה היוצאת הייתה רעה, ובאה לעולם בכחש ובמרמה, ראוי גם לחרדים לברור בזהירות את הדימויים המשמשים אותם. להקצנת השיח, מכל הצדדים, יש חלק גדול במשבר הפוליטי שישראל נקלעה אליו. הרגעתו היא מפתח חשוב להחזרת השפיות למערכת, ואולי, יש לקוות, גם להשבתה של היציבות הפוליטית לארצנו. העברת השנאה מהארץ חשובה לא פחות מהעברת הזדון.