האם הפעם מירי רגב הגזימה? השאלה הזו נשאלת בערך מיומה הראשון של שרת התרבות בפוליטיקה הישראלית. היא נשאלה כשאמרה על הסודנים שהם סרטן; כשהתקוטטה עם אמנים ותיאטראות על בסיס שבועי; כשהנדסה את טקס הדלקת המשואות לטובת ראש הממשלה; כשסיפרה ש"פיצחנו את השואה". האם השבוע למתפקדי הליכוד נמאס ממנה? ובמילים אחרות: האם רגב תצליח להפסיד במשחק ידידות שלא התקיים?
"אם הייתה אליפות עולם בשמחה לאיד הייתם זוכים בה", הטיחה רגב בעיתונאים בהצהרתה שלשום, אבל בגמר האליפות העיתונאים היו נתקלים בתחרות קשה מכיוון עמיתיה של רגב למפלגה. שרי הליכוד חגגו השבוע מאחורי דלתות סגורות את מה שהסתמן כמפלה של רגב; רק מעטים יצאו להגנתה. "אני הבאתי את מסי", אמרה לפני שבועיים, והם שמחו מאוד שהביטול, בהתאם, נרשם ציבורית על שמה.
ספק אם המשחק בוטל בגלל רגב, אבל העובדה ששרת התרבות הציבה את עצמה בחזית הפנתה אליה את גלי האכזבה הציבורית. ואיזו אכזבה: רבבות רוכשי כרטיסים, ובהם מן הסתם לא מעט ליכודניקים, מחפשים עכשיו מישהו לזעום עליו. קשה להיזכר בימים שתיק התרבות היה רסיס מיניסטריאלי שנחצב ממשרד החינוך כדי לסדר משרה לפוליטיקאים זוטרים. המשרד הקטן הזה, קטן באמת במונחי תקציב וכוח אדם, הפך בזכות העומדת בראשו, בזכות השמאל ובזכות האובססיה ההדדית של שניהם זה לזו וזו לזה, לאירוע פוליטי ענק. עד כדי כך שרגב כבר סימנה את המטרה: המקום הראשון בפריימריס של הליכוד.
הסיבה לכך הייתה שהתרבות הסתמנה כזירת קרב הטיהור המכריע בין ימין לשמאל, ורגב סומנה לתפקיד המג"דית. היא זו שתנזוף באמנים, שתעביר תקציבים, שתוריד את "הבימה" על הברכיים, או לנגב. כשהוכרע הקרב הזה, היריב הבא בתור היה יולי אדלשטיין. עד שנקלע למארב של רגב היה יו"ר הכנסת מתמודד רציני מאוד על המקום הראשון בפריימריס. העימות על נאום נתניהו פגע בו, אבל גם פגע בה. לרגב יש אויבים רבים מאוד בליכוד. הם ישמחו להיפרע ממנה.
ואז הגיע מסי
העדות המובהקות ביותר לקושי שרגב נקלעה אליו היא תגובתו הצוננת של ראש הממשלה, זה שלמענו עבדה בשנים האחרונות במשרה מלאה. ב"ישראל היום" מקורבי נתניהו ביקרו את המהלך של שרת התרבות להעביר את המשחק לירושלים, וסימנו אותו כמה שהוביל אולי לביטול; וגם בתדרוך בלונדון נתניהו לא יצא מגדרו להגן על מי שהגנה עליו ללא הרף בשנים האחרונות. הוא זיהה את הדליפה בצוללת, וסגר מדפים.
ביטול משחק הידידות הוא גם יקיצה מאוחרת, עם כאב ראש, מבילוי לילי אופורי. איזו ישראל היא ישראל האמיתית? זו של מאי, שמארחת את הג'ירו, מכסחת את האיראנים, מעבירה את השגרירות האמריקנית לירושלים וזוכה באירוויזיון? או זו של יוני, ששדותיה נשרפים מעפיפונים, שחוטפת ביטול כואב מהשחקן האהוד בעולם וביטול אפשרי של האירוויזיון בירושלים? רגב מצאה את עצמה במקום הלא נכון – זו שעל גבה עוברים מהמניה לדיפרסיה.
