לפי לוח השנה העברי ראש השנה חל בא' תשרי, אך למעשה מדובר בחודש רצוף מועדים שהם מעין הכנה מתמשכת לקראת השנה החדשה. זהו חודש שלא נכנסים בו לתוך שגרה קבועה אלא עוברים מחג אחד לאחר, כך שלמעשה השנה מתחילה בחודש מר-חשוון. כפי ששמעתי מאבי ומורי- ההכנה הזו של חודש תשרי מאפשרת להיפרד משנה שעברה ולהתחיל את השנה החדשה ב"דיסולב" ולא ב"קאט", מושגים שהשאיל מעולם הקולנוע. ב"דיסולב" הפריים הקודם נעלם לאט בתוך הפריים החדש שמגיע. אין חיתוך חד (קאט). אני קוראת ל"דיסולב"- "קאט לאנשים רגישים", כאלו שצריכים זמן לעבור בין מצבים, בדומה לטבע שנפרד באיטיות מהקיץ ועובר אל החורף דרך עונת הסתיו.
ראש השנה הוא אל מול אלוהים, יום כיפור נוגע ביחסים שלנו עם החברה וסוכות ממשיך ביציאה החוצה לטבע ולשאר העולם. אחר כך מגיע הושענא רבה ושמחת תורה- התורה שמעניקה משמעות וחוקיות לעולם העצום הזה שצריך לדעת איך ללכת בו.
הסוכה משלבת בין הקבע לארעי. בסוכות מבקשים מאיתנו להפוך את הבית הקבוע לארעי ואת הסוכה לקבע. הרב חיים (החלבן) זצ"ל אמר שהסוכה היא שילוב בין ילדות לבגרות. הוא מסביר שתקופת הילדות מאופיינת בהתחדשות בעוד שהבוגר לימד את עצמו להתקבע בדפוסים מסוימים והוא מתחדש לרוב דרך דברים חיצוניים כמו: בגדים, תכשיטים, מכשירים, טיולים, בתים, עבודה וכן הלאה. כל אלו מכסים על הבקשה האמיתית של הנשמה שלו שהיא- להתחדש בפנימיות. הסוד הוא לחדש את הנשמה ולהיות כמו ילד שיודע להתבונן בעולם דרך עיניים חדשות. הסוכה מוציאה אותנו החוצה לבית זמני והיא ילדותית, כמו ילדים שעושים אוהל בבית. החלבן אומר שברגע שאדם מצליח להביא את הארעיות של העולם אל תוך חייו, הוא יבטל את הקיבעונות שלו ויצליח לשוב ולהתחדש פנימה, בנשמה שלו, ולא רק בחיצוניות. זאת מתוך הבנה שהוא צומח ומשתנה כל הזמן – אם רק יאפשר לעצמו.
השנה קלטתי שהמילה "תשרי" דומה למילה "לשרות", במובן של שהייה. כלומר, החודש הזה מלמד אותי את היכולת להיות נוכחת. הוא אומר לי- "תשרי", תהיי שרויה בהוויה ובזמן – כל הזמן. תני לזמן לאפשר לך לעוף בתוכו ולא שהוא יעיף אותך לכל עבר בהתרוצצויות חיצוניות או פנימיות, במעשים או במחשבה.
חודש תשרי הוא מעין 'סדנה' שמכינה אותנו להמשך השנה, אך הרבה פעמים יש נתק בין ההכנה הזו לבין כל מה שמתחולל אחריה. ברגע שהשנה מתחילה נגמרת תקופת "חוסר המעש" של החגים ושלוש ארבע ולעבודה. הסוד שתשרי לוחש לי הוא לקחת איתי בכל הכוח את ההכנה הזו גם לשגרה ולעשייה. להיות בדממה, להקשיב לזמן, לשינוי שהוא מביא איתו שאומר ששום דבר לא נשאר קבוע, הכול זז ומתחלף מתחדש ומשתנה, כמו בטבע. וזה הרמז של הסוכה, שקשורה גם לשמחה שלנו. איך אפשר לשמוח? לתת לכל רגע לספר לי מה הוא רוצה ממני עכשיו ולא לכפות עליו רצונות מנותקים מהזמן ומההוויה. מועדים לשמחה.
