תמיד היה גם איזה דיבור של זלזול סביב המנהג הזה. הציניות הישיבתית שלנו אף פעם לא השתכנעה שחיימק׳ה מרום – הקונה המיתולוגי של פתיחת ההיכל – באמת מצליח לסיים 1,800 דפי גמרא בשנה. בואו. איך שלא נסתכל על זה. אבל כל זה ממש לא הפריע לחיימק׳ה מרום לדפוק כל פעם את החיוך היהיר שלו ולהעלות את סכום המכירה ולזכות בפתיחת ההיכל ולכבד את ראש הישיבה ואז לצאת לשנה של לימוד 1,800 דפי גמרא. נו נו.
אבל באותה שנה, רגע אחרי שאיציק הגבאי דפק פעמיים על הבימה, עמנואל בינדר שחרר מעט את קשר העניבה שלו, קימט גבות, כחכך בגרון והסתער. ברגע הראשון חיימק׳ה מרום בכלל לא הסתכל לכיוון של עמנואל. הוא פשוט המשיך להעלות את סך דפי הגמרא באדישות, אבל רק אחרי שנחצה קו אלף דפי הגמרא, חיימק׳ה מרום העיף מבט תוהה לבדוק מי זה הדרדק הזה מוועד רביעי שנותן לו כזה פייט.
באיזשהו רגע, כשהמכירה כבר עמדה על אזור ה־2,500 דף, הסתכלתי טוב על עמנואל. הוא היה נחוש. המבט שלו היה נעוץ עמוק במבט של חיימק׳ה. מסביב אף אחד לא נשם. איציק הגבאי רק הזיז את הראש מצד לצד בהתאם לסכום העולה, וכשעמנואל הכריז 2,711, כמניין כל הדפים שיש בש״ס בבלי, מישהו מהספסל האחורי התחיל למחוא כפיים וסחף אחריו את כל בית המדרש שלרגע נראה כמו זירת אגרוף בעיצומו של חג. חיימק׳ה מרום התבלבל לרגע, התלחשש עם מי שעמד לידו, חייך את החיוך הזה שמחייכים כשמובסים ושתק.
איציק הגבאי קרא: פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית! מכור! עמנואל בינדר זכה בפתיחת ההיכל בתמורה לסכום בלתי נתפס של דפי גמרא. חיימק׳ה מרום התפייד מבית המדרש ואנחנו נשארנו תוהים מה עבר על עמנואל ומה גרם לו לעשות את הצעד האמיץ הזה.
מהרגע שחזרנו לזמן חורף, עמנואל תפס את הסטנדר שלו, הניח עליו גמרא מסכת נדרים, פתח אותה בעמוד הראשון ולא עזב אותה יומם ולילה. כששאלנו אותו תגיד עמנואל, מה התוכנית הסדורה שלך למימוש הקניה? אתה מתכוון לסיים את כל הש״ס במהלך השנה הזו כמו שנהג ר׳ חיים קנייבסקי זצ״ל או מה? ועמנואל ענה בקול מונוטוני, לא לא. ממש לא. אני מתכוון ללמוד רק את מסכת נדרים ולחזור עליה כל כך הרבה פעמים עד שהסכום יושלם. ואנחנו הנהנו וטפחנו לו על הגב ואיחלנו לו הצלחה ענקית. באותה השנה עמנואל באמת לא עזב את מסכת נדרים ולמד רק אותה יומם וליל. ואנחנו כמובן לא בדקנו בציציותיו ולא עקבנו אחרי קצב ההתקדמות שלו, רק ידענו שעמנואל ״התחתן״ עם מסכת נדרים.
לפני שבוע חבר שלח לי הודעה. תגיד, אתה זוכר את עמנואל בינדר? ואני כתבתי לו כן, בטח זוכר. והחבר כתב לי, יופי. אז הערב, בבית הכנסת חניכי הישיבות בבית וגן הוא עושה סיום על מסכת נדרים. אתה מוזמן. ואני כבר התחלתי להקליד בחצי הלצה שזה ממש לא הוגן שרק עכשיו עמנואל מסיים את המסכת שהתחייב ללמוד לפני שנים, אבל תוך כדי ההקלדה שלי, החבר הוסיף: אגב, זה הסיום ה־101 שלו על נדרים. סתם שתדע.
