על פי מיטב המסורת הפלסטינית בעת החדשה ומנהג עתיק יומין של שונאי ישראל לדורותיהם ולתפוצותיהם, גם מועדי תשרי תשפ"ג עומדים בסימן מאמץ להשבתת שמחות יהודיות.
ברמדאן הפלסטינים מסתערים עלינו לרגל החג שלהם, בניסן ובתשרי – לרגל החג שלנו. זה לא הכיבוש, זה הפולחן.
שני חיילי צה"ל אמיצים ומסורים נורו למוות על משמרתם בשבוע החולף: סמלת נועה לזר ז"ל מהמשטרה הצבאית וסמ"ר עידו ברוך ז"ל מסיירת גבעתי. מאבטח אזרחי נפצע קשה מאוד. עשרות ישראלים ניצלו מניסיונות התנקשות רבים אחרים, בשלל אמצעים רצחניים, בין צפון השומרון לירושלים.
אגב, גם ירי ישיר של זיקוקים הוא ניסיון רצח לכל דבר ועניין, אם כי משום מה המשטרה מתייחסת אליו כבר שנים כמו לאירוע אור־קולי על רקע תרבותי. נשיכת השפתיים המתמשכת שלה בירושלים ובמרחבי פח"ע נוספים בכל רחבי הארץ מעודדת את הפורעים לתקוף בעוצמה גדלה והולכת, כמובן לצד הגורמים המעודדים האחרים, כמו תחיית הרטוריקה הממשלתית על מדינה פלסטינית, הקפאת הבנייה המתמשכת בהתנחלויות והקלות הבלתי נסבלת שבה חמאס עזה מסוגל להסית את פורעי יהודה ושומרון ואת ערביי ישראל בלי להסתכן בענישה. ידו הארוכה של צה"ל התקצרה מאוד ב־2005, ואת המחיר אנחנו משלמים עד עצם ימינו לכל אורך החזית.
ברוך השם, ידו לא התקצרה לגמרי. הנה גם כמה דברים טובים שקרו השבוע, ודווקא בצד המסוכן לכאורה של הקו הירוק: אלפי יהודים עלו להר הבית. 15 אלף פקדו עד אתמול את מערת המכפלה בחברון, בלי שנזרקה עליהם אבן אחת בבואם או בצאתם. גם כניסת המתפללים לקבר יוסף בשכם התקיימה שלשום לפנות ערב כמתוכנן, חרף איומי כנופיית "גוב האריות", אשר פומפמו היטב ברשתות החברתיות של האויב וגם בתקשורת הממוסדת שלנו, שמכתירה כמעט כל התלקחות עונתית ביהודה ושומרון כ"אינתיפאדה שלישית". מאז האינתיפאדה השנייה היו לנו כבר כמה עשרות אינתיפאדות שלישיות, אבל מי סופר?
ובכן, כדאי לספור. גם אם ההתפרצות העכשווית חריפה יותר מהתפרצויות קודמות בשנים האחרונות, וכנראה היא אינה כזאת, תבהלה לא תעזור. גם לא הקריאות לחומת מגן 2, ששוב בוקעות מחוגי ימין. הן מסגירות תסכול מובן, אך גם קוצר רוח.
בצה"ל מזכירים, בצדק, שגולת הכותרת של מבצע חומת מגן המקורי באביב 2002 הייתה שובם של כוחותינו לערי יהודה ושומרון אחרי היציאה משם בשנות אוסלו. לא היה לנו אז מודיעין בשטח, ומחיר הדמים היה בהתאם. 150 חיילים ואזרחים נהרגו בשנה הראשונה שלאחר המבצע, ו־50 חללים נוספים בשנה השנייה. בג'נין לבדה נפלו 23 לוחמי צה"ל, סדירים ומילואימניקים. רק אחר כך נרשמה ירידה תלולה בהיקף השכול. שנים רבות נדרשו להתאוששות הכלכלה הישראלית.
היום המצב שונה לחלוטין: צה"ל נכנס באופן שוטף לכל משבצת שטח ביהודה ושומרון, והמודיעין שלו ושל השב"כ משובח. לא מושלם, אבל כמעט. "מדע בדיוני", כדברי קצין בכיר.
אינספור פיגועים מסוכלים בעוד מועד. במוקדם או במאוחר נלכדים גם מחבלים שלמרבה הצער הצליחו לבצע את זממם, כפי שקרה השבוע ליד שבי שומרון ובצפון ירושלים. לכן אין צורך בכניסת טנקים לשכם או בשיגור גדודי מילואים לג'נין, כמו בפסח תשס"ב, אחרי זוועת מלון פארק. אז לא הייתה ברירה אחרת, עכשיו יש. תגבור כוחות מסוים ותוספת נחרצות עשויים להספיק לכיבוי התבערה בשומרון ובירושלים. בני העוולה שאורבים לנו שם אינם אריות, הם חתולים שהרימו ראש. עכשיו צריך להוריד אותו.
