הסכם הגבול הימי והגז בין ישראל ולבנון אמור – כך אומר ראש הממשלה יאיר לפיד – להרחיק מישראל סכנת מלחמה. לכאורה זוהי אמירה הגיונית שכן הסכמים, ובמיוחד אם הם מתקיימים, אמורים לטפל במחלוקות ובמאבקים באמצעי שלום, בלי מלחמות ובלי אלימות. אלא שכשמדובר במזרח התיכון המצב לעתים קרובות הפוך לחלוטין, ובמיוחד אם ההסכם נובע מחולשה, מפחד או מלחץ זמנים של אחד הצדדים.
במזרח התיכון, בכל מו"מ שצד אחד בו מציג חולשה, פחד או לחץ, הוא מקבל הסכם גרוע מבחינתו ובנוסף, התדמית שהוא יוצר לעצמו כצד חלש ופחדן דווקא מעודדת את הצד החזק והבוטח בעצמו להפר את ההסכם, כמובן תוך הטלת האשמה על הצד החלש, שכן חולשת החלש מעודדת את צד החזק ליצור מחלוקת חדשה כדי לפתור אותה באמצעות חיסול הצד החלש, באבחת חרב או בצורה הדרגתית.
כולנו זוכרים את הכטב"מים הלא חמושים שחיזבאללה, ולא צבא לבנון, שיגר לעבר אסדת כריש ב-2 ביולי. זה היה יום אחרי שיאיר לפיד התמנה לראשות הממשלה, וכל מי שעיניו בראשו ושכל בקדקודו מבין ששיגור זה הכניס ללחץ אדיר את כל מערכת הביטחון הישראלית, בגלל היכולת של חיזבאללה לפגוע באסדת כריש, בגלל התעוזה של חסן נסראללה לעשות זאת, ובגלל הנזק הגדול שפגיעה כזו יכולה להסב לישראל.
צריך להבין, שפגיעה באסדת כריש יכולה להיות רק פתיח לפגיעה באסדות נוספות כגון לוויתן ותמר, ולכן מחירי הביטוח ירקיעו שחקים אם בכלל יסכימו עובדי החברות המפעילות את האסדות להישאר עליהן. פגיעה בכריש עלולה הייתה להביא לחיסול היכולת של ישראל להפיק גז בים.
יאיר לפיד כבר ראה כנראה בעיני רוחו איך תעשיית הגז הישראלית מקבלת מכה ניצחת בתקופת כהונתו והחליט לקבל את התכתיב הטריטוריאלי הלבנוני במלואו. כדי לאפשר להסכם להתקבל בישראל דרש לפיד מהאמריקנים להבטיח לו כמה אחוזים משדה קאנא שייתכן שחלקו מצוי בישראל.
אם לפיד היה מבין משהו בהלכות המזרח התיכון הוא היה מעביר מסר חד וחלק לנסראללה ובו היה איום אמין שכל פגיעה או איום על אסדה ישראלית כלשהי תביא לתגובה לא פרופורציונלית ולמלחמה, שמתחילתה ישראל תפגע אנושות בו אישית, בחיזבאללה ובלבנון.
אלא שבמקום לדבר "ערבית", לפיד נכנע לתכתיב של נסראללה וההסכם מעביר ללבנון כ-860 קמ"ר של שטח ימי שישראל טענה כל השנים שהוא שייך לה, בנוסף לפגמים מהותיים רבים אחרים, כמו רשות לחברות איראניות להתייצב מול חופי ישראל ולהיכנס לשטחה הימי ללא קבלת רשות.
גם הכסף שישראל אמורה לקבל על פי ההסכם לא יגיע מלבנון אלא מהחברה – בשלב זה חברת טוטאל הצרפתית – שתפעיל את שדה קאנא. מה יקרה אם חברת טוטאל תמכור את הזיכיון לחברה איראנית? האם החברה האיראנית תשלם פרוטה אחת לישראל?
הגדילו לעשות ראשי מערכת הביטחון – מוסד, שב"כ, רמטכ"ל ואמ"ן – שסמכו את ידיהם על ההסכם "על בסיס חומר מודיעיני מסווג" ולכן לא ניתן לחשופו לציבור הרחב. סביר מאוד להניח ש"החומר המסווג" הוא מידע המעיד על רצינות כוונותיו של נסראללה לפגוע באסדת כריש, ולי ברור שנסראללה דאג לוודא שמידע זה מגיע לסוכנויות איסוף המודיעין של ישראל לסוגיהן.
בהתנהגותו מקיים חסן נסראללה בדיוק את מה שאומר הקוראן (פרק 8 פסוק 60): "והכינו נגדם את מה שביכולתכם, כוח וסוסים רתומים כדי להטיל פחד בלבבות אויבי אללה ואויביכם". תחילתו של הפסוק מופיעה בתצלום זה של נסראללה המסתובב ברשתות החברתיות.
אסור לנו לשכוח שיש לנסראללה עוד דרישות טריטוריאליות מישראל, בגבול היבשתי, ואחרי הכניעה הישראלית בשטח הימי הוא בוודאי יעלה את הדרישות בגבול היבשת. אם אלו לא תענינה הוא יוכל שוב לאיים על אסדת כריש, כי הוא הרי איננו חלק מההסכם.
העולם הערבי בכלל, והפלסטינים בפרט "רואים את הקולות" ומסיקים את המסקנות. הם מבינים שישראל היא ישות פחדנית שמנהיגיה מוכנים לוותר על שטחי ים וארץ אם מופעל עליהם לחץ, ולכן הישראלים נכנעו לדרישות של נצראללה, הקימו רשות פלסטינית תומכת טרור עם נוכחות טריטוריאלית על ההרים החולשים על ישראל, פינו את סיני, את עזה ואת ערי יהודה ושומרון הערביות ולכן המונח "ארץ ישראל" אצלם גמיש וניתן באמצעות לחץ להקטינו עוד ועוד עד שייעלם לחלוטין.
מכאן נובעת התחושה בכל רחבי המזרח התיכון – כולל המרחב הפלסטיני בישראל וממחוצה לה – שלחץ הכולל ג'יהאד של רצח, ג'יהאד טילים מעזה וכטב"מים מלבנון, ג'יהאד כלכלי (BDS), ג'יהאד משפטי בבתי משפט בינלאומיים, ג'יהאד הזיקוקין (כמו זה שבירושלים), ג'יהאד השריפות, ג'יהאד הגניבות, וכל סוגי המאבק האחרים המנוהלים נגד ישראל ויהודיה, הם אמצעים שביכולתם – בעיקר אם יהיו מתואמים בזמן – לצמצם את ישראל לממדים שבהם היא כבר לא תוכל לשרוד.
הסכם לפיד-נצראללה הוא חלק מהדוקטרינה הזו והשפעתו על התדמית של ישראל חמורה וקשה. הסכם זה נוטע תקווה בלבבות רבים מידי במזרח התיכון שישראל מתקרבת את קיצה וכל מה שהיא צריכה זה דחיפה לכיוון הנכון.
בכך, הסכם זה לא רק שאיננו מונע מלחמה, הוא מגדיל את סיכויי פריצתה. במקום איום אמין שיצמצם את התקווה לחסל את ישראל, נתן לפיד לנצראללה זריקת עידוד שתגביר את תקוותו זו.
על זה אומר קהלת (י' 16): אִי־לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר…
