איש אינו מוכן לשמוע עוד את הבדיחה המזוקנת על היהודי ניצול האי הבודד ושני בתי הכנסת, שאחד מהם קיים רק כדי שכף רגלו לא תדרוך בו לעולם. אלא שלפעמים הבדיחה עלולה להיות על חשבוננו, וזה כבר לא צחוק.
כזאת היא עת הבחירות המתקרבת. דווקא בשעה הגורלית הזאת, נשמעים קולות המהדהדים את אותו ניצוֹל מפוקפק. חלקם פוסחים על שתי הסעיפים, ואם כבר צירוף של אי בודד ויום שבתון – הם קוראים לעזוב הכול ופשוט ליהנות מהים.
נראה שעשרות שנות משטר דמוקרטי וריאל־פוליטיק טרם לימדו כמה מהקולות הרומנטיים האלה שאין בנמצא מפלגה שתפורה בדיוק למידותינו, ובוודאי אין נציגים שיפעלו בדיוק באופן הרצוי לנו – גם אם הם מצהירים על כך בראש חוצות. דוגמה מופתית לכך חזינו כולנו בשנה הפוליטית החולפת.
שתי דרכים מוליכות לים ביום הבחירות: זאת המרוחקת מהקלפי, שהעדפנו על פני החובה הדמוקרטית להצביע; וזו העוברת אומנם בקלפי, אך דרכה נשליך את קולנו לים, מתוך הצבעה רומנטית ובלתי מושכלת למפלגות חסרות סיכוי. התוצאה זהה. לפחות הראשונה מהנה יותר, אך רק לטווח קצר. בטווח הארוך שתיהן מסוכנות, אלא אם אתם דווקא חפצים בממשלה שאינה אוהדת את מפעל ההתיישבות, שבכירים בתוכה אינם אוהדים את הציבור הדתי, ושתהיה נתונה לחסדי רשימות שאינן אוהדות את המפעל הציוני ואת המדינה היהודית; כזאת שאין לה עניין בתיקון כשלי מערכת המשפט, ושלחץ מתון מצד הציבור הערבי והממשל בארה"ב עלול לדחוף אותה למהלך מדיני חסר אחריות, וכן את כולנו לסרט בלהות שכבר היינו בו.
באי שאני מתגורר בו יש בתי כנסת רבים, אבל זה שאני בוחר לפקוד ברוב ימות השנה נקרא יש"י – "יחד שבטי ישראל". הקים אותו אידיאליסט פעיל ונמרץ, שעוד יוזכר בהמשך, שהחזון שהדריך אותו היה לבנות קהילה ששותפיה יכולים להיות מכל עדה, מגזר או רצף דתי, ששעריה פתוחים לכול, ושבבית הכנסת שלה מתפללים בכל הנוסחים. אני מודה, בקטעי תפילה מסוימים יש שאני משתוקק למנהג ולניגון המדויק מבית אבא, אבל אז אני שומע את ילדיי – הנעים בטבעיות מניגון חסידי לפיוט ספרדי – וליבי מתרחב. אני יודע שזה המקום הנכון, גם אם יש לכך מחירים ברמת הכוונון העדין.
כשאני מתבונן על מצאי המפלגות הקיים בבחירות הללו, אני מצליח לזהות רשימה שהיא הדבר הקרוב ביותר ליחד שבטי ישראל. זה לא כל כך קשה – היא בכל זאת המפלגה הגדולה ביותר בישראל. הגנטיקה שלה מורכבת מערכים שהתחנכתי עליהם, כציונות, לאומיות, אחדות וזהות יהודית, וערך אחד חשוב לא פחות: ההשתלבות בחברה הישראלית, בניגוד להסתגרות בקבוצת הנוסח הזהה. שבענו פירודים ופיצולים מדייקי גודל וזווית הכיפה, צבע וטון הדיבור, שהובילו לשום מקום.
בראש מפלגה זו ניצב המדינאי המנוסה והמוכשר ביותר בסביבה, בנימין נתניהו, שמדיניותו הפכה את ישראל למעצמה וניווטה אותה על פני מים סוערים לחוף מבטחים בשלושה משברים עולמיים לפחות, שטלטלו מדינות ומעצמות גדולות ממנה. גם אם בתוך הניגונים משם נשמעים לעיתים רעשים וצרימות, לעת הזאת אין לנו מותרות לעקם אוזן או אף, ואז לבצע את הטעות שתוביל לאחת משתי תוצאות רעות – שלטון נעדר משילות ומנוגד אידיאולוגית, או שיבה לתיקו ולחוסר ההכרעה הממאיר.
האידיאליסט שפעל בשכונתי להקמת קהילה משלבת־עדות, ואשר הוכיח לאחרונה אומץ רב במאבק נגד התנהלות מערכת המשפט שאותה נשבע לתקן, השתלב לאחרונה במפלגה הזאת. יחד עם עו"ד משה סעדה, יותר מרבע מרשימת הליכוד במקומות ריאליים הם אנשי הציונות הדתית. אני סומך עליו ועליהם, הן כמחויבים לערכי הליבה הלאומיים, הן ככתובת ישירה לנושאים שברום עולמם של בוחריהם מקרב הציבור הדתי־לאומי.
בסוכות אנו יוצאים מבתינו הגזורים על פי מידותינו המדויקות. אנו שומרים על המשפחתיות בסוכתנו הפרטית, אבל משתלבים במרחב הכללי. אנו שומעים את קרקוש הכלים של שכנינו, את הזמירות המגוונות של המשפחות שסביבנו, את הפטפוטים של הפוסעים ברחוב, את עם ישראל – ומרגישים בבית. יש לזה עוצמה אדירה. השילוב מנצח.
חכמינו הסתפקו לגבי כשרותה של סוכה בלב ים, ואז פסקו: אם אינה עומדת ברוח קלה – פסולה. אל תבנו על הים.
