הנה בדיחה מוצלחת ששמעתי פעם מפי רב באיזו חופה: "אתן לכם כעת, זוג צעיר, את הנוסחה של אשתי ושלי לזוגיות מוצלחת רבת שנים. כבר בחופה, לפני כמה עשורים טובים, החלטנו שההחלטות הגדולות יהיו באחריותי והקטנות באחריותה. עד היום, עדיין לא הייתה החלטה גדולה".
נזכרתי בבדיחה הזו כששמעתי את ראש הממשלה יאיר לפיד מסביר במסיבת העיתונאים שערך שלשום מדוע הסכם הגז והגבולות הימיים מול לבנון לא יובא לאישור הכנסת – הריבון במדינת ישראל, אם מישהו הספיק לשכוח. אלא שהפעם לא מדובר בבדיחה, והיא בכלל לא מצחיקה. לפיד התעלם באופן לא אלגנטי מחוות הדעת הברורה של היועצת המשפטית לממשלה, שקבעה שראוי שההסכם יקבל את אישורה של הכנסת, והסביר כי מכיוון שהאחריות מוטלת על הממשלה, הממשלה היא זו שצריכה לקבל את ההחלטה על ההסכם. נו באמת, הרי את אותו הדבר אפשר לומר על תקציב המדינה או על אלף ואחת סוגיות שהממשלה אחראית עליהן. בואו נבטל את הכנסת וזהו.
לפיד לא הסתפק בתירוץ המעליב הזה. בשלב השאלות של מסיבת העיתונאים הוא ענה לכתבת המדינית של חדשות 13, מוריה אסרף־וולברג, במילים הללו: "לאור ההתנהגות המופקרת של האופוזיציה, החלטנו לא להביא את ההסכם להצבעה בכנסת". אז רגע, הסיבה היא שהממשלה אחראית על התוצאות, או שהאופוזיציה מופקרת?
האמת היא, באופן לא מפתיע, לא זה ולא זה. האמת היא שלפיד לא מביא את ההסכם לאישור הכנסת כי ההסכם יעבור רק בזכות קולות המפלגות הערביות, ואת הפדיחה הזו לפיד כבר לא היה מוכן לספוג. מישהו, נניח בוחר פוטנציאלי, עוד עלול היה לעצור רגע ולשאול אם הסכם בין ישראל למדינת אויב שאיימן עודה תומך בו הוא משהו שראוי לתמוך בו, או שכדאי לשאול קודם כמה שאלות.
האמת היא שאין לי טענות כלפי לפיד. הוא אדם פוליטי, שהחליט לעשות הכול, או כמעט הכול, כדי להגיע לבחירות עם הישג מדיני כלשהו. ריצת האמוק שלו לעבר חתימת ההסכם ברורה לי. גם מתקשורת המיינסטרים – בעיקר מהדורות החדשות בטלוויזיה, שהן עדיין מעצבות דעת הקהל החזקות בישראל, יותר מכל כלי תקשורת אחר – כבר מזמן אין לי ציפיות. המהדורות שהעבירו את מסיבת העיתונאים של לפיד יישרו קו באופן צפוי אך מביך עם המסר של לפיד, והוכיחו בפעם המי־יודע־כמה שעם כל הכבוד לכוחו של הימין וכוחה של האופוזיציה ברשתות החברתיות, כל זה נדרס ברגע אחד כלא היה, כשהתקשורת מחליטה להתגייס.
די היה לשמוע את נאום השבחים והקילוסים של הפרשנית המדינית של חדשות 12, דנה ויס, בתגובה לדבריו של לפיד. נכון שבחול המועד סוכות נהוג לומר הלל שלם בברכה, אבל ויס עשתה ללפיד שמחת בית השואבה, הקפות שניות וערב הוקרה גם יחד. והאמינו לי, היא לא הייתה מובכת בכלל. לזה הרי ציפו ממנה באולפן, שבאורח פלא התרוקן מכל כתב אחר שאולי היה יכול להביע דעה אופוזיציונית – כן, יש בדיוק שניים וחצי כאלה בחדשות 12.
מה שמדאיג יותר מכול הוא ההתייצבות המדהימה בצייתנותה של מערכת הביטחון לתמיכה בהסכם. כשישראל מוותרת על מים כלכליים וטריטוריאליים, כשברור שיש כאן נסיגה ישראלית מעמדות ברורות שהחזיקה בהן שנים ארוכות, כשחיזבאללה מברך על ההסכם – מה שכידוע לא היה קורה ללא ברכתה המפורשת של איראן – וכשאין שום ספק שאיומי חיזבאללה היו טריגר להגעה להסכם מהיר וחופזני, פשוט לא ייתכן שכל הצמרת הביטחונית תדבר בשפה אחת ותהנהן. אין לכך שום סבירות, מלבד האפשרות המבעיתה של התיישרות מוחלטת עם דעת השלטון. לא ייתכן שאין שום ביטוי לאיפכא מסתברא של גורם ביטחוני כלשהו. קצת פחות מחמישים שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, שוב המילה "קונספציה" צריכה להיזרק לאוויר.
אני מאמין שלפיד וראשי מערכת הביטחון רוצים בטובתה של ישראל. זה אפילו מובן מאליו. אבל הדריסה של האופוזיציה בגישת ה"אני ואפסי עוד" שמפגין לפיד – אם משום שהוא באמת מאמין שזה מה שצריך לעשות ואם כי זה מה שפוליטיקאי חסר עכבות עושה רגע לפני בחירות – היא נורה אדומה מהבהבת לדמוקרטיה הישראלית. העובדה שכל האליטות המתפקדות במדינת ישראל מצופפות שורות כדי להגן על ההסכם הזה אמורה להדאיג ולהפחיד כל ישראלי.
לא כי ההסכם הזה גרוע. הוא כנראה גרוע מספיק כדי שיתנגדו לו, אבל זה רק התסמין. הבעיה האמיתית שהתגלתה השבוע היא אובדן כל חוש ביקורת בערך מצד כל מי שזהו תפקידו – לבקר. להטיל ספק. לשאול.
מניעת חזרתו של נתניהו לשלטון הפכה למשימת־העל של האליטות הישראליות, והיא מביאה למופעי תמיכה ביזאריים ומופרכים בכל מה שיעשו מי שיכולים למנוע ממנו לעשות זאת. זהו רגע דרמטי. הכול נעשה בטון חביב, סחבקי כמעט, וכל ההחלטות מתקבלות כאילו לפי הפרוטוקול. אבל בפועל יש כאן כניעה מרצון כלפי השלטון של כל מי שצריך לעשות בדיוק את ההפך: לדרוש ולחקור, להיות אופוזיציה. כן, זו שלפיד האשים בהתנהגות מופקרת, כי הרי מי בכלל שמע על דמוקרטיה במפלגה שלו?
אלה בדיוק הרגעים שבהם דמוקרטיה מתחילה לאבד את מהותה הדמוקרטית, כמעט בלי להרגיש, עד שהיא כבר לא מזהה את עצמה במראה.
