הדיון הציבורי הער סביב הסכם הגבול הימי עם לבנון, שהושג סופית בשבוע שעבר תחת לחץ אמריקני כבד, מתמקד רבות בפרוצדורה: האם נכון לאשר הסכם כזה ערב בחירות? האם די באישור הממשלה, או שאולי נדרש גם אישור בכנסת ואפילו (כפי שנטען בעתירת פורום קהלת) משאל עם, לנוכח הוויתור על שטח ימי שישראל קבעה בעבר ששייך לה?
אך הדיון בתוכן ההסכם מצטמצם כולו לרמת הסיסמאות, הן מצד דוברי הממשלה המפארים את ההסכם כהישג, הן בפי ראש האופוזיציה בנימין נתניהו ותומכיו, שמסגרו אותו כ"הסכם כניעה". מצב המלחמה השורר בין ישראל ללבנון מאז ומתמיד, והעובדה שלבנון מעולם לא הכירה בקיומה של ישראל, גם הם לא עושים את הפרשה לנהירה יותר – בין השאר עקב התמשכות המחלוקת סביב התוואי המדויק של קו הגבול היבשתי בין המדינות.
***
סיפורו של גבול הצפון מתחיל לפני כמאה שנה, כשבתום מלחמת העולם הראשונה נסוגו הבריטים מהסכם סייקס־פיקו שחתמו עליו עם צרפת. תחילה ביקשו הבריטים למתוח את הגבול בין המנדט שלהם על ארץ ישראל ובין המנדט הצרפתי על לבנון בנהר הליטני, שבו זיהו את נחל דן המקראי. בהמשך התפשרו הצדדים על קו גבול דומה לזה שאנו מכירים כיום, כולל האצבע המפורסמת במזרח הגליל העליון.
הסכם נְיוּקוֹמב־פּוֹלֶה (הקרוי על שם הקצין הבריטי ומקבילו הצרפתי שייצגו את ארצותיהם במשא ומתן) אושרר לפני 99 שנה, ובעקבותיו סומן הגבול בשטח. אך לטענת הלבנונים, הגבול הנוכחי, שצה"ל נסוג אליו בשנת 2000, שונה מהקו שנקבע בהסכם האנגלי־צרפתי ב־13 מקומות, ובהם אזור ראש הנקרה. בעוד הגבול היבשתי המסומן כיום מצטלב עם חוף הים התיכון בנקודה המכונה 31, הלבנונים טוענים כי הגבול היבשתי הנכון נוגע בחוף בנקודה המצויה 21.55 מטרים דרומה משם, ומכונה B1.
בקצה השני של קו התיחום, במקום שהמים הכלכליים של ישראל ולבנון פוגשים את המים הכלכליים של קפריסין, העלילה מסתבכת עוד יותר: הקו שהכריזה עליו ישראל בשנת 2011 מבוסס בעצם על ההסכם לתיחום המים הכלכליים שנחתם בין ישראל לקפריסין בדצמבר 2010. ההסכם מסתמך על שני הסכמים קודמים שקפריסין חתמה עליהם – האחד עם מצרים והאחר עם לבנון.
הנקודה הדרומית ביותר בקו התיחום בין ישראל לקפריסין נקבעה בנקודה הצפונית של הסכם התיחום בין מצרים לקפריסין. הנקודה הצפונית נקבעה בנקודה הדרומית ביותר בהסכם התיחום שנחתם בין לבנון לקפריסין ב־2007. הקו המחבר בין הנקודה הצפונית ביותר בקו התיחום בין ישראל לקפריסין (המכונה "נקודה 1") ובין נקודה 31 (המקום שבו הגבול היבשתי הנוכחי בין ישראל ללבנון מתחבר לים) הוא הקו שישראל הכריזה עליו בפני האו"ם ב־2011 (ומכונה "קו 1").
דא עקא, ההסכם בין לבנון לקפריסין, שהקונסטרוקציה הזו מבוססת עליו, לא אושרר מעולם בלבנון (מסיבות שאינן קשורות בישראל), וממילא נעדר תוקף מחייב מבחינה בינלאומית. למעשה, עוד לפני חתימת ההסכם בין ישראל לקפריסין, סמוך להכרזה הישראלית על קו 1 כקו הגבול (במים הטריטוריאליים) וקו התיחום (במים הכלכליים), הודיעה לבנון רשמית שהקו אינו מקובל עליה.
הלבנונים לא הסתפקו בהתנגדות לקו הישראלי: הם הכריזו בפני האו"ם על קו הגבול הנכון לשיטתם, היוצא כמובן מנקודה B1 ולא מנקודה 31. משם והלאה הוא מבוסס על חישוב מקובל במשפט הימי של "קו אמצע שווה מרחק". מדובר בשיטה לשרטוט קו עזר לצורך חישוב גבול ימי, היוצרת קו שמרחקו מחופיהן של שתי המדינות יהיה שווה ככל הניתן. מקור השיטה ב־UNCLOS, האמנה בדבר משפט הים 1982, שישראל לא אשררה אותה רשמית אך היא מקובלת עליה כבסיס לדין הבינלאומי בנושאים ימיים. המתודולוגיה של החישוב מסובכת, משום שחופי ים לא משורטטים בקווים ישרים, אך לאורך השנים נצבר בשדה הבינלאומי ניסיון בשרטוט גבולות תיחום ימיים כאלה. נקודת המפגש בין הקו הזה ובין הגבול הימי בין ישראל לקפריסין מכונה "נקודה 23", והקו הלבנוני כולו מכונה בהתאם "קו 23".
***
לסכסוכי גבול ימי יש אופי משלהם. בניגוד לגבולות יבשתיים, שנושאים מטען רגשי וזהותי עמוק, הגבולות הימיים הם בעלי מטרות שימושיות מאוד. ברצועת מי החופים (12 המיילים הימיים הסמוכים לחוף, המכונים גם המים הטריטוריאליים) משמשת השליטה בטריטוריה הימית למטרות ביטחוניות, סביבתיות וכלכליות. במים הכלכליים שמעבר להם (עד 200 מייל מהחוף לכל היותר) האינטרסים הם בעיקר כלכליים. ממילא, עד שנחשף קיומו של מאגר הגז הפוטנציאלי צידון (כנא), נשא הסכסוך הימי אופי אקדמי למחצה.
אומנם בשנת 2011 כבר הפך הסכסוך הישראלי־לבנוני על תיחום הגבול הימי לרשמי, אך מכיוון שהמאגר לא היה ידוע, גם הדחיפות בפתרון המחלוקת הייתה נמוכה. חשיפת המאגר שינתה את אופי הסכסוך, מפני שהוא ממוקם באופן שאינו מתחשב בקווי תיחום ימיים. חלקו הצפוני נמצא צפונה לקו 1 הישראלי, חלקו הדרומי נמשך דרומה לקו 23 הלבנוני, וחלקו המרכזי כלוא בין הקווים. בגלל שמאגר גז הוא כעין מכל ענק שאפשר לשאוב את תכולתו מכל נקודה, כל ניצול של מאגר צידון דרש הגעה להסכם. פעולה חד־צדדית של ישראל או של לבנון לא באה בחשבון, משום ששום חברת גז בינלאומית לא הייתה מסתכנת בקידוח בשטח מריבה. ומכניסה את ראשה בין שתי מדינות יריבות הנמצאות רשמית במצב מלחמה.
ההסכם שהונח השבוע על שולחן הכנסת הוא ללא ספק ניצחון לבנוני, גם אם לא מלא. ישראל הסכימה שקו 23 (הקו הלבנוני של 2011) ישמש גבול ימי וקו תיחום כלכלי בין ישראל ללבנון ממרחק חמישה קילומטרים מהחוף ועד לקצה גבול המים הכלכליים (נקודה 23). בחמשת הקילומטרים הסמוכים לחוף ימשיך להיות בתוקף קו 1, אך לבנון לא תאשרר רשמית את ההסכמה הזו. בנוסף, את ההכרה בחלק הזה של הקו היא לא תפקיד באו"ם. הגבול הימי הסופי בחמשת הקילומטרים הללו ייקבע אפוא רק בהסכם שלום בין המדינות, אם ייחתם אי פעם. מאגר צידון יפותח בשטח לבנון, אך החברה שרכשה את הזיכיון להפקת הגז, טוטאל הצרפתית, תידרש לשלם לישראל את חלקה היחסי בהכנסות לפי חלקו של המאגר שנותר בשטחה.
***
האם ההסכם הוא ויתור ישראלי? בהחלט. ההסכם מאשרר למעשה את הקו ששרטטה לבנון ממרחק חמישה קילומטרים מהחוף, ומעניק ללבנונים את חלק הארי מהכנסות מאגר צידון. עם זאת, יש לזכור: הים איננו חלק מ"ארץ חמדת אבות" או מגבולות ההבטחה. הגבול הימי מבטא אינטרסים, לא שייכות וזהות. ללא הסכם, מאגר הגז לא היה שווה מאומה – לישראל או ללבנון. בפני ישראל גם לא עמדו חלופות מעשיות לאפשרות של קביעת גבול בהסכם, דוגמת פנייה לטריבונל בינלאומי.
כבר עם פתיחת המשא ומתן ב־2020 הבהירה לבנון שהתיאבון שלה גדול יותר מקו 23, והיא מעוניינת בקו דרומי יותר שיותיר בידיה גם את מאגר כריש. כזכור, הפעם האחרונה שבה ישראל הניחה לטריבונל בינלאומי לקבוע את גבולה, בטאבה, הסתיימה בקבלה מוחלטת של העמדה המצרית. איש לא יכול לערוב שפנייה עתידית כזו לא תסתיים בתוצאה קשה עוד יותר מההסכם הזה, שמעגן סופית את בעלותה המלאה של ישראל על מאגר כריש, ואף יקל על ניצולו. העובדה שישראל לא עמדה בתוקף על הכרה מלאה של לבנון בקו התיחום הצפוני יותר באזור הקרוב לחוף היא תקלה, אך גם כאן המשמעות המעשית זניחה.
הבעיה העיקרית בהסכם היא תדמיתית: הסכם הגבול עם לבנון הוא שדר רע מאוד לעולם כולו ולעולם הערבי בפרט, של התקפלות ישראלית מהירה מדי מול לחץ אמריקני כבד – גם אם בסוגיה לא קריטית. את מחיר הפגיעה התדמיתית ישראל תשלם ללא ספק, ויש רק לקוות שהיתרונות הגלומים בהסכם יעלו על נזקי אופן קבלתו.
