כֵּיף לְקַפְקָא

כֵּיף לְקַפְקָא.

כִּי בִּזְמַנּוֹ לֹא הֻמְצְאָה עוֹד עֲבֵרַת הַדַּפְקָא

"הֲפָרַת אֱמוּנִים",

אוֹתוֹ קָארְט בְּלָאנְשׁ, אוֹתָהּ פְּתִיחוּת־הַצֵּ'ק,

אֲשֶׁר מְאַפְשְׁרִים לַמְּמֻנִּים

לִשְׁפֹּט וּלְהַפְלִיל אֶת מִי שֶׁהֵם מְעֻנְיָנִים

עַל מָה שֶׁמִּתְחַשֵּׁק.

כֵּיף לְקַפְקָא,

כִּי עוֹד יָכוֹל הָיָה לִכְתֹּב עַל כָּךְ בְּיַד אָמָּן,

לָאו דַּוְקָא

לְפַרְסֵם, אֲפִלּוּ לֹא לִגְמֹר אֶת הָרוֹמָאן –

אַךְ לְתָאֵר אֶת הָעִנְיָן כְּסֵמֶל;

שֶׁבִּזְמַנּוֹ זוֹ לֹא הָיְתָה זוּטָה אֲשֶׁר בְּעִתּוֹנֵי הַזְּמַן

כָּל בֹּקֶר מִתְפַּרְסֶמֶת.

כֵּיף לְקַפְקָא,

שֶׁבִּזְמַנּוֹ יָכוֹל מַנְהִיג צִבּוּר לְהֵחָשֵׁב כְּחַף־כָּאן,

וַעֲבֵרוֹת לֹא נִטְפְּלוּ בַּחֲסוּת סְעִיף שֶׁל דִּיעֲבַד,

רַק בְּרוֹמָאן אֲשֶׁר כִּמְעַט אָבַד.

אָז טֶרֶם הֻמְצְאָה הָעֲבֵרָה אֲשֶׁר אֶת תִּפְלַצְתָּהּ

רוֹאִים עַתָּה הַכֹּל, מִשֶּׁחָצְתָה

בְּמִתְפְּרוֹת הָאֲלָפִים אֲפִלּוּ אֶת הָרַף־כָּאן.

אֵין זְמַן לֹא־טוֹב לְבִטּוּלָהּ.

וְאִם גַּם הַדָּבָר יוֹעִיל לְנִטְרָפָהּ הֲכִי יָדוּעַ,

שֶׁהִיא הִדִּיחָה מֵרָאשׁוּת הַמֶּמְשָׁלָה,

גְּדוֹל מְגַלֵּי קְלוֹנָהּ שֶׁל עֲבֵרָה זוֹ שֶׁבָּדוּהָ –

אָז אַדְּרַבָּה. וְטוֹב שֶׁמִּנָּהּ נָפְקָא

גַּם זֶה. שֶׁיִּנָּצֵל כָּךְ כָּל נִטְרָף שֶׁלָּהּ

וְיִשָּׁאֵר הַכֵּיף לְקַפְקָא.

ה' הַבַּעֲרוּת

קוֹרְאִים לָהּ ה' הַיְּדִיעָה,

אַךְ לִפְעָמִים חָלִים

בָּהּ שִׁנּוּיִים: בְּהוֹפִיעָה

לִפְנֵי "מִתְנַחֲלִים",

הָאוֹת הַזֹּאת, בַּת בְּהִירוּת,

הִיא אוֹת מֻבְהָק לַבַּעֲרוּת.

פֶּרֶק ב

דּוֹמֶה שֶׁלֹּא שִׁדַּרְנוּ עַל אוֹתוֹ הַתֶּדֶר.

בְּחִירוֹת־מֻרְחָב, אִם כֵּן. כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה פֹּה סֵדֶר.

אִם לֹא הִדְגַּשְׁתִּי דַּי, יִהְיֶה זֶה שׁוּב דָּגוּשׁ:

הַיַּעַד הוּא הַפַּעַם הַבְטָחַת הַגּוּשׁ –

מֶמְשֶׁלֶת נְתַנְיָהוּ, שֶׁכּוֹנֵן אִימְפֶּרְיָה,

אִם גַּם בְּמַחֲנֵהוּ יֵשׁ מִשְׁתַּלְּחֵי־פֶּרַע;

מֶמְשֶׁלֶת אֲרָזִים, וְלֹא מֶמְשֶׁלֶת פֶּרַח.

הַיַּעַד: סָמֶ"ךְ־אָלֶ"ף. לֹא הַסִּטְרָא אַחְרָא

אֶלָּא שִׁשִּׁים־וְחַד. וְאֵיךְ? אוֹ כָּךְ אוֹ כָּכָה.

צָרִיךְ לִכּוּד עֲנָק. צָרִיךְ גַּם הַשְׁלָמוֹת

לִקְצָת־חֶסְרוֹנוֹתָיו. נִמְתַּח נָא מוֹט אֶל מוֹט

וְאוֹת אֶל אוֹת, אִם כֵּן; אַחַת אוֹ הָאַחֶרֶת,

וְאַךְ־בִּלְבַד שֶׁלֹּא סִיעָה תּוֹמֶכֶת חֵרֶם.

אִם מַחַל, ט אוֹ ב – קוֹרֵאת, הַחְלִיטִי נָא.

לְ־ב אָכֵן יִתְרוֹן בְּדָת וּמְדִינָה,

וְשֶׁמָּא גַּם, בְּשֶׁל סֻגְיָה שֶׁכְּבָר דֻּבַּר בָּהּ,

אֶחָד וְעוֹד אֶחָד בֶּאֱמֶת שָׁוִים בָּהּ אַרְבַּע,

קְרִי אַרְבָּעָה מַנְדָּטִים; אֲבָל זֹאת יוּסַף:

זֶה רַק אִם הִיא תִּהְיֶה בֶּאֱמֶת קְרוֹבָה לַסַּף.

אִם הִיא תִּרְחַק בְּעוֹד סְקָרִים, בַּל נִתְחַרְטֵט:

לֵךְ־בְּרַח, קוֹרֵא נִכְבָּד, וְלֵךְ עַל מַחַל/ט.