הימין התעורר מתרדמת החגים לקטטה פנים-מחנאית. ההרמוניה בגוש נתניהו, ששרדה כמעט עד הישורת האחרונה, הופרה על רקע מחלוקת אסטרטגית: בעוד מנהיג המחנה מנסה לא להעיר מהנמנום את המחנה השני, שותפיו מנסים לשבור את האדישות בצד שלהם, וגם להגדיל את הנתח שלהם בחלוקה הפנימית. משמעת הקמפיין נשברה ברצף שליפות שאולי מחזקות כל אחד מהשותפים בבייס שלו, אבל עשויות להמריץ לא פחות את הצד השני.
יצחק גולדקנופף, בעיני עצמו מועמד לשר האוצר, טען שהמתמטיקה והאנגלית לא סייעו לכלכלה הישראלית. בצלאל סמוטריץ' הודיע שסימן את משרד הביטחון כיעד, ושבכוונתו לבטל את סעיף הפרת האמונים בחוק העונשין. אריה דרעי סיפר שיפעל לבטל את עילת הסבירות אם בית המשפט ימנע ממנו להפוך שוב לשר אחרי שהורשע שנית. איתמר בן־גביר שלף אקדח בשייח' ג'ראח.
נקודת הרתיחה הייתה בחגיגת ההקפות השניות בכפר־חב"ד. נתניהו הוא הפוליטיקאי הנערץ ביותר בחסידות הברוקלינאית עוד מימי ביקוריו המתועדים אצל הרבי מלובביץ', אבל בקלפי המקומית הקולות מתחלקים בין יהדות התורה לבן־גביר, כי הוראת הרבי הייתה להצביע למפלגה "החרדית ביותר". בפרשנות העדכנית של רבים בחב"ד מפלגת הציונות הדתית עונה להגדרה, אולם אפילו במעוז הזה יו"ר עוצמה יהודית יודע שתמונה משותפת עם נתניהו תסייע לו. הוא הגיע לאירוע זמן קצר לפני נתניהו ומיהר לתפוס מקום על הבמה. יו"ר הליכוד היה נלהב פחות. בן־גביר יהיה שר בכיר אצלו, אבל ערב הבחירות תמונה כזאת יכולה לפגוע בו בקרב על הקולות החמקמקים שבין המחנות.
בליכוד עדיין משוכנעים שיש מנדט או שניים של ימין רך החונים כעת אצל גנץ אבל עשויים לעבור לנתניהו אם ישמור על קו ממלכתי יחסית, ובמקביל יצליח לשכנע אותם שאין לגנץ סיכוי להרכיב ממשלת אחדות. נתניהו לא נואש מהם, ופער האינטרסים הזה יצר פארסה בשידור חי. הוא ואנשיו בשטח שכחו שכבר אין כזה דבר "מאחורי הקלעים". הקהל לא החמיץ את הדרמה שנלחשה במיקרופונים הפתוחים, וגם לא את המאמץ המצולם לדחוק את בן־גביר מהאזור כמעט בכוח.
הניסיון לחסוך תמונה מביכה מעט על הבמה הוביל לתמונה מביכה שבעתיים מאחוריה: ראש הממשלה לשעבר יושב על הברזלים עד ששותפו הפוליטי יסולק. בן־גביר הנסער הסכים לבסוף להתרחק, תוך שהוא תוקף באוזני מלוויו ולעיני המצלמות את "יועצי נתניהו", שמעדיפים לדבריו ממשלה עם גנץ. ניסיון העבר מלמד שחששותיו אינם נטולי בסיס, אבל במערכה הנוכחית אין לו באמת מה לדאוג. אם לימין יהיו 61 מנדטים, נתניהו לא יוותר על אף אחד מהם. בן־גביר יוקרב רק בהיעדר הכרעה.
בליכוד הבינו את פוטנציאל הנזק, וחידדו מסר כפול: ממשלה עם גנץ או לפיד לא תוקם בשום תרחיש, והציונות הדתית תהיה שותפה בכל ממשלה. המסר בקושי חלחל, וכבר הוזעק נתניהו לטפל באגף השני במפלגה: סמוטריץ' ושמחה רוטמן פרסמו תוכנית מפורטת לרפורמה במערכת המשפט. את התקשורת תפסה מיד ההצעה לבטל את סעיף הפרת האמונים בחוק העונשין, שמככב בכתב האישום של נתניהו. רוטמן הודיע ברדיו שהתוכנית תחול גם על משפט נתניהו, בליכוד התנערו, ורק אחרי כמה שעות הבהיר סמוטריץ' שהחוק יתוקן באופן שלא יחול רטרואקטיבית. "הם עוזרים לי יותר מדי", התלונן נתניהו, אבל אם בהתחלה היה מוטרד רק מהרחקת המתלבטים שבשולי המחנה, כעת הוא דואג גם מהזרמים הפנימיים בתוכו.
השידוך שרקם על שפת הבריכה בקיסריה הצליח מעל המצופה. 14 מנדטים חוזים להם הסקרים, על חשבונו. בן־גביר לוקח לו מצביעים בתוך הגוש, וסמוטריץ' מרחיק ממנו מצביעים מחוצה לו. במקום דמי השדכנות שתכנן לגבות, בדמות המשתה הקבוע של הרגע האחרון, הוא מגלה שסמוטריץ' ובן־גביר חסינים הרבה יותר מבנט ושקד. הקשית המפורסמת לא סתומה, פשוט יש חור בשני הצדדים, והמנדטים, מתברר, זורמים בינתיים בכיוון ההפוך. ככל שנתניהו מנסה לשמור מרחק הליכודניקים דווקא מתקרבים אליהם, מבקשים לוודא שהם יהיו שותפיו ולא גנץ. אם יהיו לגוש 61 מנדטים זה באמת פחות משנה, אבל בהיעדר הכרעה גם לתוצאה של הליכוד תהיה משמעות. מנדט אחד נוסף שייגרע מהליכוד ימינה, ונתניהו ולפיד יחלקו את אותה קידומת בסקרים. כבר עכשיו הפער ביניהם הוא הנמוך שנסקר אי פעם.
גם השידוך השני של נתניהו גורם לו כאב ראש. גפני וגולדקנופף סיימו להתקוטט ביניהם ופנו לחולל נזקים אחרים. יו"ר אגודת ישראל החדש התגלה כאדם חביב אך נטול פילטרים. מסע ראיונותיו בתקשורת כולל מסרים שמתאימים לקוראי המודיע, לא לצופים החילונים. הזלזול בלימודי הליבה וההסברים ש"לימוד תורה קשה יותר מללכת לחזית" עשויים להשתלב בשיחת מוסר בישיבת גור, לא בפריים טיים של משלמי המיסים והמשרתים בצה"ל.
למעט ליברמן, בשמאל דווקא לא ניצלו את הפתח, אולי כדי לא לקלקל את היחסים עם החרדים ביום שאחרי. בליכוד העבירו מסרים ותחינות להרגיע, וגולדקנופף בינתיים חדל אש. עם גפני זה קשה הרבה יותר. מילא הניסיון הבלתי פוסק לעקוץ ולהתקוטט עם דרעי, אבל השבוע שב יו"ר דגל התורה לתחביב ישן: צילומים עם שמאלנים. המפגש עם בני גנץ בשולי ועידת התעשיינים כלל סמול־טוק קצר על תאריך הבחירות העברי, ז' במרחשוון. גנץ ציין בידענות שזה המועד שבו מתחילים לבקש על הגשם, והוסיף משפט על הצורך "לא לקרוע את העם".
במחנה הממלכתי, שם הציבו את קשריו של גנץ עם החרדים כמסר עיקרי בקמפיין, לא הספיקו להתלבט אם להדליף את השיחה החביבה, וכבר גילו את התמונות בטוויטר. זווית הצילום הסגירה את עוזרו של גפני. גפני גם טרח לשבת בקהל ולהאזין בזמן שגנץ דיבר, מחווה שאנשי גנץ תולים בה תקוות מוגזמות. הבחירה של גפני להחצין את היחסים צריכה להדאיג את נתניהו, אולם ספק אם לגנץ יש מה לחגוג. אם נתוני השפל של המחנה הממלכתי בסקרים יירשמו גם בקלפיות האמת, גנץ לא יקבל הזדמנות אפילו אם נתניהו ייכשל.
אם אין די בנזקי הפוליטיקאים, אוסף ההתבטאויות שיצא מסביבת נתניהו השבוע מעורר שאלות על יצר ההרס העצמי של מחנה הימין. שמעון ריקלין הטיח באנשי עיירות הפיתוח שהם עצלנים. ינון מגל ניסה לקשור בין הכיפה הסרוגה של אליקים רובינשטיין להסכמתו של השופט בדימוס לעמוד בראש הוועדה שתאשר את מינויו של הרמטכ"ל הבא הרצי הלוי (בניסוחו המעודן: "לפתור לאליטה הלבנה את מינוי הרמטכ"ל"). שרה נתניהו, במסגרת המתקפות על שקד, יצאה נגד המתלבטים ה"טהרנים" מהציונות הדתית.
ועדיין, בתחרות ההכשלה העצמית השמאל מוביל בגדול. לפיד ממשיך להתחזק בעקביות, אבל על חשבון שותפיו. רשמית הוא מכוון בעיקר למצביעי גנץ, אך הקמפיין שלו פונה גם אל מצביעות מיכאלי, גלאון וליברמן. קרב התחתית האכזרי מעמיד בסכנה את מרצ, העבודה ואולי גם את ישראל ביתנו. וזה לפני שיעור ההצבעה הנמוך הצפוי אצל הערבים.
רע"ם של מנסור עבאס נראית יציבה, ולפי הנתונים שלו, שהוכחו בעבר כמדויקים יותר מאלו של הסוקרים, היא יכולה גם להתחזק במנדט. חד"ש־תע"ל לעומת זאת בצרות. בכמה סקרים השבוע היא מגרדת את אחוז החסימה מלמטה. גם בל"ד שורפת כמה עשרות אלפי קולות. למרות המצב האנוש כמעט, התיעוב ההדדי בין עבאס, טיבי, עודה ואבו־שחאדה מנע אפילו חתימת הסכמי עודפים. החבורה שרצה לפני זמן לא רב ברשימה משותפת לא מסוגלת לחלק את השאריות. המועד האחרון הוא היום.
