מערכת הבחירות מטעה מאוד. משני עברי המתרס יש מי שמבקשים ליצור את הרושם שההכרעה העומדת לפתחו של הבוחר היא בין הקמת ממשלת ימין בראשות בנימין נתניהו ובין הקמת ממשלת שמאל בראשות יאיר לפיד. האמת, למרבה הצער, שונה בתכלית. הבחירה שתעמוד בפני אזרחי ישראל בעוד כשבוע וחצי היא בין הקמת ממשלת ימין בראשות בנימין נתניהו ובין אי הקמת ממשלה כלל. אם לא תקום ממשלת ימין, החלופה הריאלית תהיה המשך כהונת ממשלת המעבר בראשות לפיד, ובחירות חוזרות בתוך כחצי שנה לערך, אולי מעט פחות.
ההכרעה הערכית של גוש אנטי־ביבי לא לשבת בשום ממשלה בראשותו היא לגיטימית. אבל במציאות הנוכחית המחיר שלה הוא אי יציבות כרונית. חרם אחד גורר חרם נגדי, ומפלגות גוש השמאל שאינן מסוגלות להרכיב ממשלה משלהן מעדיפות עוד סבבי בחירות על פני ממשלה בראשות נתניהו.
במחנה הימין הפנימו באיחור את עומק המשבר. כל עוד בראש ממשלות המעבר עמד בנימין נתניהו, חי הימין בתחושת ביטחון מזויפת ולפיה אין מחיר להתרסקות הפוליטיקה. כעת, מאחר שבראש ממשלת המעבר יעמוד לפיד, המחיר נהיר לכול. סוף־סוף ברור מדוע המשך הקיפאון הוא הרסני, ומדוע אסור לבהות במתרחש אלא צריך לעשות מעשה. אף על פי כן, בחלקים נרחבים בימין פשתה תחושת ייאוש, מין אדישות על סף תהום, אי אמונה בכך שאפשר להוציא את מדינת ישראל מהבוץ הפוליטי ששקעה בו. אבל הייאוש והאדישות הללו הם לוקסוס שכל מי שהעם והארץ יקרים לו אינו יכול להרשות לעצמו, משום שמה שיכריע את גורל הבחירות הקרובות הוא בראש ובראשונה שיעור ההצבעה.
לפי כל הסקרים התיקו בין המחנות נמשך, ושיעור מעבר המצביעים ביניהם זניח. מצביעי ימין אינם עורקים כמעט למחנה השמאל, על אף שחקני רכש בדמות גדעון סער ומתן כהנא. גם מעבר הפוך אינו מתקיים כמעט. ההבדל העיקרי בין המחנות, נכון להיום, הוא בשני מדדים: יעילות הארגון המפלגתי ושיעור ההצבעה הצפוי. בשעה שמחנה הימין התארגן בארבע רשימות גדולות עד בינוניות שמצבן יציב, מחנה השמאל כולל שבע רשימות. ארבע מהן, אם לשפוט לפי סקרי השבוע, נמצאות בקרבה מאיימת לאחוז החסימה: העבודה ומרצ עם חמישה מנדטים בסקרים לכל אחת, וחד"ש־תע"ל ורע"ם הזוכות לארבעה מנדטים כל אחת. מנגד, שיעור ההצבעה במחנה השמאל גבוה מסורתית מהשיעור המקביל בימין. תומכי ימין רבים, במיוחד בשכבות חברתיות־כלכליות נמוכות יחסית, מוותרים פעם אחר פעם על הזכות להצביע ולהשפיע.
הנתון הזה מדאיג ביותר, משום שלשיעור ההצבעה בימין תהיה במערכת הבחירות הנוכחית חשיבות כפולה. ראשית, מאחר שהמעבר בין המחנות זניח, הדרך היחידה לצבור יתרון בתיקו עוברת דרך העלאת שיעור ההצבעה. בנוסף, הארגון הבעייתי במחנה השמאל הופך אותו לרגיש מאוד לאחוז החסימה. די שאחת מארבע הרשימות הקטנות לא תעבור את הרף כדי שמחנה הימין יגיע לתוצאה המיוחלת של 61 מנדטים. במילים אחרות, כדי להעלות את מספר הקולות הנדרש לצורך מעבר אחוז החסימה, וממילא גם להגדלת הסיכוי שאחת ממפלגות השמאל לא תצלח אותו, יש להעלות את המספר הכולל של הקולות הכשרים. ככל שיותר מצביעי ימין לא יתעצלו, יצאו מהבית ולא יטילו לקלפי פתק לבן, יגדל הסיכוי לישועה שתבוא דווקא משם.
