"תקרית חריגה", כך הגדירו כלי התקשורת את מה שאירע במוצאי שמחת תורה בכפר־חב"ד. באירוע ההקפות השניות סירב ח"כ בנימין נתניהו לעלות לבמה כל עוד ח"כ איתמר בן־גביר לא ירד ממנה. יועציו חשבו שתמונה משותפת שלו עם בן־גביר עלולה להזיק לו פוליטית. למרות הגדרת התקרית כחריגה, שום דבר חריג לא היה בה. כך נוהג נתניהו עם כל שותפיו ובעלי בריתו. כשהוא צריך אותם הוא יודע לחבק אותם בחום. כשעשו את שלהם, אין לו שום בעיה להפנות להם את הגב.
גם נתניהו יודע שמתוך כ־12 המנדטים שמקבלת בסקרים מפלגת הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ', שמונה באים בשביל בן־גביר. זה נראה לו מוגזם ומיותר לחלוטין. מבחינתו המנדטים האלה שייכים לליכוד, והוא לא עומד לוותר עליהם בקלות. בואו של נתניהו לכפר־חב"ד לא היה מקרי; תנועת חב"ד ואוהדיה הם מאגר קולות ידוע של תנועת כך בעבר ושל בן־גביר בהווה. להגעתו של נתניהו לכפר הייתה מטרה מוגדרת מאוד: לשתות את הקולות של בן־גביר.
יועציו מיהרו להסביר שתמונה משותפת של נתניהו עם בן־גביר הייתה עלולה לפגוע באפשרות להקים ממשלה עם גנץ לאחר הבחירות, אבל כדאי לקחת את הנימוק הזה, הבעייתי כשלעצמו, בעירבון מוגבל. תמונה משותפת של נתניהו עם בן־גביר, כל שכן לחיצת יד או אפילו טפיחה על השכם, כפי שהיינו יכולים לצפות משותפים פוליטיים, עלולה לשדר לליכודניקים שבן־גביר הוא שותף לכל דבר ועניין ושהצבעה למענו שוות ערך להצבעה לליכוד. זו הסיבה העיקרית לתקרית; נתניהו לא מתכוון לתת למצביעי ליכוד מסורתיים להמשיך להיסחף אחר בן־גביר. הוא יצטרך את הקולות שלהם למחרת הבחירות.
בכלל, נתניהו מתחזק בעת האחרונה. אם לא בסקרים, לפחות מבחינה רוחנית. הוא מרבה לחבוש כיפה בימים אלה ולפקוד בתי כנסת. להקפות בכפר־חב"ד הגיע ישירות מההקפות בשכונת הדר גנים בפתח־תקווה. "נדאג לציונות הדתית שנמצאת בתוך הליכוד וגם ליד הליכוד", אמר שם לתומכיו. אין אצל נתניהו איפה ואיפה. הוא מתייחס לכל בעלי בריתו בשווה. זה לא שיש לו משהו אישי נגד בן־גביר; גם את הקולות של הציונות הדתית הוא מנסה לשתות בלי שום נקיפות מצפון. היינו מצפים ממנו שינסה לחדור למעוזיו של לפיד במרכז הארץ או אולי לאלה של בני גנץ, אבל למה להתאמץ ולחפש קולות קשים להשגה אצל יריבים פוליטיים כשבעלת בריתו, הציונות הדתית, היא מאגר מנדטים קל, רך וזמין. לכן הוא מעדיף את בתי הכנסת על הקניונים והפאבים של תל־אביב.
לא רק שהליכוד ידאג לציונות הדתית בכלל וגם לזו "שלידו"; הוא לא מבין כלל מה הצורך במפלגות שמייצגות את הציונות הדתית. יומיים לפני יום כיפור, בכנס עם אנשי כיפות סרוגות בבית כנסת ברחובות, תמה נתניהו על עצם קיומן של מפלגות כאלה: "לציונות הדתית יש בית בליכוד", אמר שם. "הליכוד הוא הבית. הרעיון של מפלגה סקטוריאלית – מי שרוצה יכול לעשות, אבל אין צורך בזה". זו לא רק איילת שקד; מבחינתו גם את סמוטריץ' לא צריך.
האמת היא שנתניהו צודק. אם כל מה שמייצגות מפלגות הציונות הדתית למיניהן הם רק אינטרסים צרים, אז הליכוד יכול לדאוג טוב יותר לציבור הזה. אם מדובר בתקציבים לאולפנות לפי מפלגה אחת, או לשאלות כבדות המשקל של ההתיישבות בחומש וחיבור ההתיישבות הצעירה לחשמל לפי מפלגה אחרת, עדיף כבר להשאיר את המשימות האלה לליכוד. יש בו די חברי כנסת ועסקנים חובשי כיפות סרוגות ואוהדי ארץ ישראל שיכולים לייצג את האינטרסים האלה בנאמנות.
הדברים האלה חשובים מאוד, אבל אלו פירורים קטנים מתוך חזון גדול שכבר אי אפשר לשמוע מנציגיה הפוליטיים של הציונות הדתית. וכשהנושאים הללו מופיעים כפרטים, מנותקים מהמכלול הגדול והמאיר, הם נותרים זרים ומוזרים ולא מתיישבים על דעתם של רבים בחברה הישראלית.
מחזון הראי"ה קוק, החיוני מאין כמוהו, נותרו פירורים: אולפנות, מאחזים, חשמל, אישורי בנייה. את שכואב הנביא על מה שעשו בני דורו לתורת ישראל, עשינו אנו תלמידי הרב קוק לתורתו: "וְהָיָה לָהֶם דְּבַר ה' צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ".
