בליל שבת חול המועד ישבו דוד נזרי ובני משפחתו המורחבת בסוכה שבחצר ביתם, בשכונה המזרחית של בית־אל. בנו יונתן, יוצא יחידה מובחרת, ישב ליד אשתו, בנו התינוק יושב על רגליו. "אנחנו יושבים, שש־עשרה נפשות, הילדים והנכדים, שרים ושמחים, חג סוכות", שחזר דוד בריאיון לחדשות 12. "ברגע אחד הכול התהפך לנו. אנחנו שומעים צרור אדיר שאי אפשר להתבלבל בו, זה היה מוכוון ומדויק לתוך הסוכה. יונתן חטף רסיס בלסת, ומזווית העין אני רואה את תנועת היד שלו לכיוון הלחי, צועק 'וואו', ומיד אחרי זה, בקול חזק וברור, 'צאו מהסוכה'. ובתוך רגע אנחנו עפים מהבית לסוכה. זה היה לעבור מאפס למאה, מאווירת חג של שמחה ושאנטי לרגע של חירום. ממש באותם רגעים יושב צוות צלפים של צה"ל על אחד הגגות הסמוכים, צוות שחיכה שם שבועיים, ובאותו רגע הם מנטרלים את המחבל".
מכיוון שדבר קיומו של צוות הצלפים נחשף בשידור, אני מרשה לעצמי לספר פה על מה שבני המשפחה עדיין לא יודעים. הצוות הזה, מהפלוגה המסייעת של גדוד 890 של הצנחנים, אכן ישב כשבועיים ימים במארב לאחר אירוע ירי קודם שעשה מחבל במתווה דומה. המחבל הגיע ברכב לכביש 60 הישן, המחבר בין מחנה הפליטים ג'לזון לצומת איו"ש, פרק מהרכב וירה לעבר בתי התושבים. מפקד הפלוגה וסגנו החליטו לסגור את הפרצה הזו, והושיבו צלפים למארבים ארוכים ומתישים, לילה אחר לילה. המחבל שירה את הצרור בסוכות נפגע מכדור ישיר של הצלפים, ממרחק מרשים של 240 מטרים. המחבל השני נמלט ברכב ונתפס רק לאחר מצוד ממושך.
לדברי הלוחמים, הפקודה שהגיעה ישירות מהמח"ט הייתה לא לירות לפני שברור בוודאות שמדובר בפיגוע, כלומר לא לירות לפני שהמחבל יורה
תוכנו של תחקיר שנערך לאחר האירוע, הגיע לידי מקור ראשון וממנו עולה התמונה המדאיגה הבאה: הצלפים צפו על הכביש בקביעות באמצעי ראיית לילה. התצפיתן זיהה את רכב המחבלים מבעוד מועד ועקב אחריו. הוא צפה במחבל יורד מהרכב חמוש, מרים את הנשק, מחפש עמדת ירי נוחה ותר אחר מטרות. עקרונית, הצלפים יכלו לירות במחבל ולנטרל אותו הרבה לפני שהספיק לירות צרור לעבר סוכה הומה מאזרחים חפים מפשע, נשים וילדים. ירי שרק בנס לא הסתיים בהלוויות קורעות לב ומרסקות משפחות, שהמחיר שלו הפעם ייגבה בתסמיני פוסט־טראומה "בלבד".
לדברי הלוחמים הם פעלו כך בשל פקודה ישירה שקיבלו ממפקד החטיבה. הפקודה הייתה לא לירות לפני שברור באופן ודאי שמדובר בפיגוע, כלומר לא לירות לפני שהמחבל יורה. הלוחמים סיפרו שהפקודה הזו קוממה אותם ולא נראתה להם הגיונית, ושהם מעוניינים להציף את הסוגיה שוב ושוב עד שיקבלו תשובות המניחות את הדעת.
בשבוע שעבר כתבנו פה על תסמונת ההצתה המאוחרת שצה"ל תמיד סבל ממנה: ממלחמת יום כיפור, דרך מבצע חומת מגן ועד אירועי שומר החומות. כללי הפתיחה באש הם השיקוף הבולט ביותר של מצב התודעה הצה"לי. בשגרה מתאמצים לשמור על השקט ולא להבעיר את השטח; במצב לחימה חותרים להכרעה וניצחון. האירוע בבית־אל מוכיח שאינספור אירועי הירי בשבועות האחרונים לא שינו את תמונת המצב של המפקדים בשטח. הם עדיין משחקים בשוטרים וגנבים.
תגובת דובר צה"ל: ביום שישי בוצע פיגוע ירי לעבר היישוב בית־אל. לוחמי צה"ל שהיו בפעילות יזומה במרחב ירו לעבר המחבל ונטרלו אותו. כמו כל האירועים המבצעים, האירוע בבירור.
