אני כותבת פה את עצמי לדעת כבר כמה שנים, ומרגישה שזה בסדר לשתף שיתוף מביך ולא ממש נעים בלי שתשפטו אותי בעין עקומה. הנה זה בא.
עכשיו, כשהחגים עברו, נראה לי שזהו הזמן הנכון לחשבון נפש ולחישוב מסלול מחדש. איכשהו, החודש נסחפתי בצורה בלתי רגילה ומוגזמת ואכלתי ללא בקרה והבחנה כל פירור שנקרה בדרכי.
אל תגלגלו עיניים, זה לא הולך להיות עוד טור שמכה על חטא שחטאתי לפני בוראי על שלא היה מעצור לפי. אני לא מצטערת על אף רגע ועל שום צ'יפס ושניצל שהכנסתי לפה. היה לי טעים, היה לי נעים לרגעים אפילו היה לי מנחם.
היו מנות טעימות, עוגות צבעוניות, מיני מאפים מפנקים שהגיעו מכל עבר והרבה הצדקה למה זה לא הזמן לחשבן חשבונות. כי חגים, וכי זה אוכל לנשמה וכי איך יהיה לי כוח לרקוד בהקפות אם לא אכניס את הגוש מרשמלו המסולסל הזה לפה עכשיו, וכי אה, יש גם עוגה עם מילוי חמצמץ? אני חייבת לנסות.
ואני נופלת בפח הזה בכל פעם. מתפתה בכל פעם לבחור דווקא בדיאטה ההיא. בקיצור, מלכודת דבש. וכידוע, דבש זה מתוק ומתוק זה טעים וטעים זה מנחם
אבל כבר עברו כמה ימים ומה אגיד לכם, עדיין יש לי צרבת מהמנגל בשמחת תורה, שהתערבב עם תבשיל הכבש מראש השנה. איפשהו בקיבה נותרו כל הספינג'ים ושאר הבצקים המדהימים שחיבקו אותי מכל עבר בימים הנוראים, ובימים הנוראים שאחרי הימים הנוראים.
זה לא שאני שבעה. זאת אומרת, אני כן. לרוב. אבל זה לא מה שמפריע לי להמשיך לאכול. אבל בעוד כמה חודשים יש בת מצווה וצריך להתחולל פה שינוי אגרסיבי במיוחד, לפני שאתחיל לתפוח מרוב פחמימות ריקות ומיני מתיקה שווים שאני כבר מתגעגעת אליהם, ולא אצליח למצוא שמלה מחמיאה. בלית ברירה, אין מנוס מתוכנית סתימת פיות דחופה, או לפחות איזו שיטה שתחזיר כאן אורח חיים בריא, או לפחות מאוזן.
כל ההבטחות יפות
זו לא הפעם הראשונה שאני ניגשת לחיפוש אחר תוכנית תזונה מאוזנת. איך לומר? חסרונות לא חסרים להן. האמת היא שאני לא בוטחת באף אחת מהתוכניות האלה. כולן אותו הדבר ואני לא מרגישה שאני באמת בוחרת במשהו שאקבל בו את התוצאות הנכונות ביותר.
כולן מנוסחות יפה, מבטיחות הבטחות שעונות בדיוק לצרכים שלי, ומחייבות אותי לבחור דווקא בהן ורק בהן בלי לפזול לתכניות אחרות, כי אי אפשר לערבב. אבל אז, מיד אחרי שהן כובשות אותי באמתחתן – זהו, אין עם מי לדבר. קחי את התפריט שהתאמנו לך, אל תתלונני, ואם לא ירדת במשקל או לא הצלחת לשנות את התזונה זו לא הבעיה שלנו.
ואני נופלת בפח הזה בכל פעם. מתפתה בכל פעם לבחור דווקא בדיאטה ההיא, כי ראיתי שכנה שראתה כי טוב, וכי זה נראה מותאם לצרכים שלי, לא דרש הרבה מאמץ, ובקיצור מלכודת דבש.
וכידוע, דבש זה מתוק ומתוק זה טעים וטעים זה מנחם, ותביאו לי עוד מזה. מה שהתחיל בתור תוכנית לשמירה על תזונה מאוזנת הפך אחרי קילוגרם אחד או שניים שאולי השלתי מעליי לשארית מרשימה בתצורת חמישה קילו חדשים דנדשים, שהחליטו לקבוע את ביתם ממש כאן, בין הקפלים המיותרים.
הבו לי קיש
אני מרגישה שבתקופה הזאת אנחנו קצת עושים עוול למילה הזו, בחירות. המושג בחירות מזוהה מבחינתי הרבה יותר עם בחירה בין קיש בטטה גבינות לפיצת מוצרלה רותחת. לא עם בחירות בין תוכנית תזונה אחת לאחרת, רק מפני שאין לי כל כך ברירה ובידיעה שממילא אתאכזב שוב בעוד כמה חודשים; או אולי בעוד ימים מעטים.
הרי אחרי כל הבחירות שוב אתהה לעצמי איך לכל הרוחות והשדים הצליחו להפיל אותי שוב בפח.
הייתי רוצה להגיע עם קצת יותר אמון לבחירות האלה, המהותיות כל כך לחיי, שעתידות להשפיע על עתידי. הן הרי יוכלו להגן עליי באמת מפני אויבים חדשים וישנים, שלא יהססו להמשיך לקבוע עובדות בשטח, ולבנות במקומות שבהם הייתי רוצה להיות יותר בשליטה בעצמי.
אשמח לוודא שהתוכניות שאני סומכת עליהן שישמרו על בריאותי יפעלו באמת למעני ולמען האינטרסים שלי, ובדרך שתשמור עליי בלי שאתאכזב ואתחרט על שבכלל העזתי לתלות בהן את תקוותיי. אשמח לוודא שברגע של אנוכיות אכזרית, הן לא יהפכו לחסרות תועלת במקרה הרע – ובמקרה הממש רע למזיקים ולמשתפי פעולה עם פחמימות ריקות ועודפי שומן רווי, שימנעו ממני את החיים שהייתי רוצה לחיות.
הלוואי שהיה אפשר שהתקופה הזו, שבה תהיה לי משילות אמיתית על מה שנכנס לפי, תחזיק קצת יותר מיום־יומיים. לפחות עד הבת מצווה של מרים, שתגיע בעוד כמה חודשים. ואם זו לא בקשה מוגזמת, אז שתחזיק ביציבות אפילו יותר. אולי שנה, אולי ארבע. אולי סוף־סוף יהיו הצדקה וכבוד אמיתי למונח הזה שמסתיר בתוכו כל כך הרבה: בחירות.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
