זיכרון והנצחה היו חלק בלתי נפרד מאופיו של העם היהודי לאורך כל שנות קיומו – לדעת מנין באנו ולאן אנו הולכים. גם היום ההנצחה והזיכרון מלווים אותנו מדי שנה באירועי זיכרון רשמיים-לאומיים שבהם אנו מתייחדים עם קורבנות השואה, חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. אך יש קבוצה אחת של יהודים שלא זוכה להנצחה ולזיכרון במדינת ישראל, אלו הם קורבנות האנטישמיות בקרב יהודי התפוצות שנרצחו רק בשל היותם יהודים. אני מאמינה כי נכון שיהודיות ויהודים אלו יזכו להנצחה וזיכרון זה מטעם מדינת ישראל, כמדינתו של העם היהודי, וזו מחויבותנו לוודא שאנו לא שוכחים אותם.
אנו מציינים מדי שנה, כחלק מהחיים הלאומים במדינת ישראל, את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. זיכרון זה, הינו חלק בלתי נפרד מהמאבק להקמת בית יהודי בארץ ישראל, אחרי 2000 שנות גלות. והנה, לפני למעלה משבעים וארבע שנים, התגשם חלומם של כל יהודי הגולה אשר נרדפו, נרצחו, נאלצו להסתיר את יהדותם ולשלב אותם בחייהם למרות ועל אף הכול. החלום הפך למציאות, ויהודים מקהילות יהודיות מכל רחבי תבל הגיעו למדינת ישראל – הארץ עליה חלמו הם ודורות רבים לפניהם, בלילות החשוכים ביותר של העם היהודי. מדינת ישראל חרטה על דגלה לזכור ולהנציח את יהדות העולם שנספתה רק משום יהדותם.
גם לאחר הכרזתה של מדינת ישראל, ובמהלך כל שנות קיומה ועד לעצם היום הזה, מיליוני יהודים בארץ וברחבי העולם, נמצאים תחת איום האנטישמיות. כל הדוחות והסקרים העוסקים בנושא מדווחים מדי שנה כי מספר התקריות האנטישמיות ברחבי העולם הולך וגדל, ומטרתם העיקרית – לפגוע ביהודים, להפר את הסדר, ולעורר פחד ואי נוחות. מאז קום המדינה ועד היום נרצחו מאות יהודים באירועים אנטישמיים ברחבי העולם (לא כולל ישראל). כאשר לפני מספר שבועות, בהיילנד פארק, במהלך יום עצמאותה של ידידתנו הגדולה ביותר – ארה״ב, אירע עוד אירוע שנאה, בו קופחו חייהם של 4 יהודים. בנוסף, רק לאחרונה, נרצח באכזריות בלתי נתפסת אייל חדד, צעיר יהודי החי בצרפת, בידי שכנו המוסלמי, אשר הודה שעשה זאת מפני שחדד היה יהודי".
יהודי התפוצות מנהלים אורך חיים יהודי במדינות מולדתם ומהווים נדבך חשוב בהמשך קיום העם היהודי ברחבי העולם, ובבניית מערכות היחסים בין מדינות הלאום שלהם עם מדינת ישראל. הגישה בה החזקנו שנים רבות בה הפתרון היחיד לדיאלוג בינינו הוא עלייה לישראל אינה רלוונטית היום במציאות בת זמננו. במציאות בה יש מדינה יהודית חזקה ומשגשגת שהיא תוצר של שותפות הרת גורל בין יהודי העולם לאלו החיים במדינת ישראל, הפך הדיון להיות איך אנו כמדינה מהווים נדבך מרכזי, חשוב, תומך ונושא באחריות כלפי יהודי התפוצות באשר הם.
בשנת 1998, החליטה ממשלת ישראל להוסיף ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל גם את נפגעי פעולות האיבה. החוק, שבא לסייע במתן זכויות לאלה שנרצחו בפיגועים ובפעולות איבה, הכיר לראשונה בתולדות המדינה בנפגעי פעולות איבה כחלק בלתי נפרד ממשפחת השכול שאת זיכרונם אנו רוצים לנצור כעם וכמדינה.
בדיוק כשם שאנו זוכרים את נפגעי פעולות האיבה בישראל בכל שנה, וחולמים על ארץ ישראל חופשיה מטרור, ומתוך הראייה כי מדינת ישראל מעבר להיותה מדינת כלל אזרחיה, הינה מדינת העם היהודי, עלינו למצוא את הדרך הנכונה לזכור ולהנציח גם את אלו אשר איבדו את חייהם בתפוצות רק משום שהם יהודים.
בימים אלה קיבלנו תזכורת לרמת האנטישמיות בעולם אשר מרימה את ראשה ביתר שאת. רק השבוע הוצב שלט מעל כביש מהיר בעיר צפונית לבוסטון בארה"ב, שבו היה כתוב "היהודים אחראים ל-9.11", ובנוסף, ארגונים ואישים יהודיים בבוסטון ובמקומות נוספים, כולל אנוכי, ממשיכים להיות מושמצים ובמעקב קבוע של תנועת ה-BDS. השבוע גם נציין שנה לפיגוע בבית הכנסת בפיטסבורג שגבה את חייהם של 11 מתפללים.
האיומים, ההשחתות והמתקפות שלעיתים מסתיימות ברצח, מדגישות עבורינו כי אין נכון יותר מעת זו לזכור ולהנציח ברמה הלאומית-ממלכתית הישראלית, בנרצחי פעולות אנטישמיות בתפוצות. להשתתף בצערן של המשפחות, לספר את סיפוריהם של הקורבנות ולהוות בית לאומי משותף אשר יכול להכיל ולהזדהות עמם. דרך הנצחה זו ושמירה על זיכרונם, נוכל להביע את מחויבותנו, ולהדגיש ביחד את שותפות הגורל שלנו כעם מאוחד, על אף המרחק הרב שמפריד בינינו. יוזמה זו יכולה להיות נדבך נוסף בחיזוק הקשר עם יהדות העולם והנכחת תפקידה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.
