הקונגרס ה־20 של המפלגה הקומוניסטית של סין יסתיים מחר, בשבת 22 באוקטובר, ואם הכול יתנהל כמצופה יבחרו נציגיו בשי ג׳ינפינג בפעם השלישית ברציפות למזכיר הכללי של המפלגה, והוא יזכה בתואר "מנהיג העם". האירוע ההיסטורי יהפוך את שי למנהיג לכל החיים של המפלגה ושל סין כולה, ויסמן את קץ עידן המנהיגות הקולקטיבית, שהתחיל בשנות השבעים לאחר מותו של מאו דזה־דונג.
דנג שיאופינג, שתפס את השלטון אחרי מותו של מאו, קידם את מודל המנהיגות הקיבוצית בדיוק כדי למנוע מקרה כמו זה של שי. דנג, שמת ב־1997, לא רואה כעת איך מעשי ידיו טובעים בים, בעמידתה של המפלגה הקומוניסטית מאחורי מנהיג יחיד, רב עוצמה ובלתי ניתן להדחה.
כששי ג׳ינפינג נבחר לראשונה למזכיר הכללי של המפלגה בסוף 2012 רבים לא הכירו אותו. ההערכה הייתה שהוא מועמד פשרה בין המחנות המתחרים בהנהגה הבכירה. עד אז הסתמן שי כפקיד אפור, בירוקרט שעושה מה שמורים לו ולא מטלטל את הספינה. אבל מיד עם היבחרו הוא הפך את עורו. מפקיד אפור הוא היה למנהיג נמרץ הנאבק בשחיתות במפלגה ובמדינה, בעודו מרכז עוד ועוד כוח בידיו.
מיד עם היבחרו למזכיר הכללי מונה שי גם למפקד העליון של צבא השחרור העממי, והציב את עצמו בראש כל המנגנונים במפלגה הקומוניסטית. הוא הרס את בסיסי הכוח של המחנות המתחרים במפלגה, ובנה על חשבונם קליקה משלו, האוחזת כיום בשליש עד מחצית התפקידים הבכירים בהנהגת המפלגה.
ריכוז הכוח בידיו אפשר לשי לעצב את פניה של סין החדשה. כשנבחר ב־2012 סין נתפסה כענק כלכלי המתעניין בעיקר במסחר ובהבטחת משאבים לתעשייה. בייג׳ינג שמרה עד אז על פרופיל דיפלומטי נמוך, וניסתה להימנע מעימות ישיר עם ארה״ב או מערעור על הסדר האמריקני. שי שינה זאת. בעשר שנותיו בשלטון קידם שי מדיניות חוץ חדשה, שבה סין מציגה את עצמה כחלופה לארה״ב ומקדמת באגרסיביות את האינטרסים שלה במזרח אסיה.
לדוגמה, בימי שי הואצה הקמת האיים המלאכותיים בים סין הדרומי, והוצבה עליהם תשתית צבאית – שדות תעופה ובסיסים. האוטונומיה של הונג־קונג חוסלה, והעיר הוכנסה תחת השליטה המלאה של מנגנוני הביטחון של סין העממית. מדינת משטרה נרחבת הוקמה בשינג׳יאנג, כחלק מהניסיון לדכא את הבדלנים האויגורים.
שי שינה את סין גם תרבותית וחברתית. המפלגה חיזקה מחדש את האחיזה שלה במוסדות החינוך וברשתות החברתיות. הסטודנטים היום נדרשים להיבחן על ״מחשבתו של החבר שי״, הפילוסופיה הרשמית של המנהיג העליון, המנוסחת במוסדות מחקר של המפלגה. ברשתות החברתיות נרדפים קולות הביקורת נגד הממשל, וקולות המתאפיינים בלאומנות ובגישה אנטי־מערבית מובהקת זוכים לעידוד.
במהלך משבר הקורונה הושתקה הביקורת על מדיניות "אפס קורונה" שקידמה הממשלה באגרסיביות, בעוד פוסטים המהללים את תגובת המדינה קודמו. בשנתיים האחרונות החלה המפלגה הקומוניסטית לקדם גם מסע תעמולה נגד ראוותנות, בזבוז מזון והתנהגויות שמפריעות ל"הרמוניה חברתית". למשל, נאסר על הצגת "אתגרי אכילה" ברשת, ואנשים שהציגו אורח חיים ראוותני נעצרו.
השינוי הדרמטי ביותר התגלה ביחסים בין סין לארה״ב. ב־2012 עוד האמינו בארה"ב שסין בדרך לליברליזציה ולדמוקרטיזציה. היו מי שראו בשי ג׳ינפינג את הרפורמטור שישנה סדרי שלטון ויצעיד את סין לכיוון המערב. זה כמובן לא קרה. בעשור שחלף, היחסים בין שתי המעצמות הידרדרו עד כדי כך שהן הטילו עיצומים זו על זו. ארה״ב פועלת במרץ לנתק את עצמה ואת המערב בכלל מסין. שתי המדינות מתכוננות להתנגשות צבאית של ממש סביב טאיוואן או ים סין הדרומי.
מה צופן העתיד, לאחר תום הוועידה הקומוניסטית מחר? שי ג׳ינפינג החזיר את סין לימיה כמדינה טוטליטרית; כשייבחר למזכיר המפלגה בפעם השלישית, הדבר יסמן את השלמת ריכוז העוצמה הפוליטית בידיו. סביר שקו העימות עם ארה״ב ימשיך, וכך גם הקמפיין להנדסה חברתית של האוכלוסייה. מאפייניה הדמוקרטיים המעטים של סין ילכו ויאבדו, כל עוד שי בשלטון. יש רק לקוות שהוא יוביל מדיניות אלימה פחות מרוסיה, השכנה הטוטליטרית מצפון.
