תוצאות הבדיקות הגנטיות שנחשפו אתמול (ב'), מהן עולה כי בני הזוג שאותם איתר בית החולים "אסותא" אינם הוריו הגנטיים של "עובר המריבה" שינו מעט את התמונה בפרשה העגומה הזו. במקום תחרות בין שני זוגות על ההורות, נוצר מצב שבו זוג ההורים הנושא, כלומר האשה שבהיריון ובן זוגה – ידועים, ואילו שאלת זהות ההורים הגנטיים נותרה תעלומה. אולם, בין אם יצליח בית החולים אסותא במאמצים להביא לגילוי זוג "ההורים הגנטיים" ובין אם לאו, השאלה העקרונית שמעלה המקרה הזה נותרת בעינה.
בכמה מהדיווחים בתקשורת אתמול נאמר שהבדיקה השניה גילתה כי זוג ההורים השני איננו "הוריו הביולוגיים" של התינוק. אולם, מדובר בניסוח שגוי. מה שנשלל הוא ה"הורות הגנטית". גם אם היה מתברר שהזוג השני הוא זה שממנו נלקחו הזרע והביצית שמהם נוצר העובר, השאלה מה יוצר "הורות ביולוגית", להבדיל מהורות גנטית, היתה נותרת עדיין פתוחה. האם הקשר הביולוגי מאוד הנוצר בין אשה בהריון לעובר שברחמה איננו הופך אותה לאם ביולוגית לא פחות, ואולי אפילו הרבה יותר, מאשר האשה שהעניקה לעובר את מטענו הגנטי? מי אמר שהקשר הגנטי דווקא הוא זה שיוצר "הורות ביולוגית"?
האינטואיציה שיש לרבים מאתנו אודות הזהות בין הורות גנטית להורות ביולוגית איננה אותנטית. היא תוצאה של התפתחותו הרבה של מוסד הפונדקאות במדינת ישראל והעיסוק הנרחב בו. אם היינו נשאלים את אותה השאלה לפני 30 שנה האינטואיציות שלנו היו חזקות הרבה פחות. אולם, התפתחות הפונדקאות המסחרית גרמה לרבים מאיתנו להפנים את יחס מאוד מסוים לנשיאת הריון, ולהתייחס לאירוע הזה כאל מעין "אירוח" או "אימוץ זמני". הפונדקאית איננה "אם", אלא בסך הכל מי שמארחת בגופה את ההיריון, וממילא העובר שנוצר ברחמה נעדר זיקה ממשית אליה. ברגע שיצא לאוויר העולם הוא ינותק ממנה מיידית, ויועבר תוך דקות ספורות למי שהזמינו את הליך הפונדקאות (גם אם הקשר הגנטי שלהם לעובר איננו מלא).
אולם, היריון איננו אירוח, ואיננו אפילו אימוץ זמני. האשה הנושאת את ההיריון היא זו ה"יוצרת" את העובר ברחמה ומביאה אותו לעולם. האימהות שלה איננה פחות אימהית, והזיקה שלה איננה פחות משמעותית. הטענה שנשמעה לפיה האם שברחמה נוצר "עובר המריבה" היא "פונדקאית שלא מדעת" או שאר ביטויים מעין זה היא פשוט מזעזעת.
אכן, הטכנולוגיה בעידן שלנו פירקה את ההורות לרכיביה האטומיים, זרע, ביצית ונשיאת היריון, ואפשרה "להרכיב" ילד בעזרת קומבינציות שונות. בסיטואציה רגילה של פונדקאות, הפירוק הזה מתרחש באופן מודע וממילא סוגיית ההורות הסופית מוסדרת מראש במערכת חוזית. ולכן, גם אם איננו אוהבים את קיומה, ומתנגדים לפונדקאות בכלל, או לפונדקאות מסחרית באופן ספציפי, ניתן לקבל את תוצאותיה. אולם, המקרה הנוכחי מציב מול עינינו את השאלה במערומיה. אלו מהרכיבים של הורות יוצר את הזיקה הביולוגית ומה מכריע את הקשר? הבריחה אל החוזים מקלה את ההתמודדות, אך לא משיבה על שאלות העומק שכעת יצטרך עולם המשפט הישראלי להתמודד אתן.
