הסרט "המשפט", שפורסם אתמול (ג') באתר "וואלה", צריך היה להיות משודר באחד מערוצי הברודקאסט המרכזיים: 11, 12 או 13. העובדה שהוא פורסם רק באתר אינטרנט, ולא המרכזי ביותר, היא תעודת עניות לתקשורת המיינסטרים הישראלית, המגויסת ברובה לתמיכה בעמדת הפרקליטות בכל הנוגע למשפט נתניהו.
הקול שאותו משמיע הסרט, קולם של בכירים, חלקם מעולם המשפט, הרחוקים ממחנה נתניהו אך מבינים ומסבירים כיצד בעניינו נחצו כל הקווים האדומים, הוא חשוב. דלותו של השיח הישראלי סביב חקירות נתניהו ומשפטו היא לא פחות ממדהימה. העובדה שכמעט כל השיח הזה מתנהל מפוזיציה, והשאלות הקשות כמעט שאינן נשאלות בבמות מרכזיות היא מטרידה מאוד. הבמה שבה פורסם הסרט "המשפט" רק משקפת לנו פעם נוספת את האנומליה הזו.
הבעיה הגדולה היא שמי שצופה בערוצי תקשורת המיינסטרים, ושואב את המידע אודות תיקי נתניהו מהם, מקבל תמונה בלתי מאוזנת, על סף השקרית. הסיקור הן של התיקים עצמם, ולא פחות מכך של הנעשה באולם 315 של בית המשפט המחוזי בירושלים, מציג תמונה חלקית מאוד. שם את הזרקור המטאפורי על כל מה שנוח לתביעה, ומתעלם התעלמות מופגנת ממה שמאתגר אותה, ומהכשלים הרבים שנחשפים לעין כל בהתנהלותה.
הסרט "המשפט" לא בנוי על תחקיר מאוד מרשים. למעשה, במהלך הסרט כולו לא נחשפת ולו עובדה או טענה חדשה אחת. עבור מי שמצוי בשיח הרשתות הימני אודות המשפט אין בו כמעט דבר. הסרט גם לא מעמיק בסוגיות שאותן הוא כן מעלה. תזת התביעה מוסברת בקיצור נמרץ, וממילא הצופה הבקי פחות יתקשה להבין היכן בדיוק היא נסדקה. גם הצגת מחדלי הפרקליטות בתיק 4000 חלקית מאוד, וכמה מהדברים המדהימים שנחשפו, למשל, בעדות פילבר, כלל לא מצאו את דרכם לסרט. מה ש"המשפט" כן עושה הוא להוציא מהארון את עצם השיח על הקשיים בתיק ועל המחדלים שאופפים אותו.
הנכונות של משפטנים בכירים ושל אנשי פרקליטות לשעבר לשתף פעולה עם השיח הזה מרשימה, ומעלה את השאלה הצורבת, למה רק בבמה איזוטרית שכזו אנחנו זוכים לשמוע אותם. לא חייבים להסכים לטענותיו של פרופ' יובל אלבשן, רק לשם הדוגמה, כדי להבין שעצם השמעת הקול שהוא מביא חשובה מאוד. "המשפט" מפנה זרקור חשוב מאוד לאחידות הרעיונית של התקשורת הישראלית בכל הנוגע לתיקי נתניהו, ומעורר אותנו לתהייה באלו נושאים נוספים יוצרת עבורנו תקשורת המיינסטרים כתמים עיוורים שכאלו.
