כשהולכים בפעם החמישית לקלפי לאורך שלוש שנים, כבר קשה להתרגש או להיות מופתע, או לצפות שיהיה פה איזה דיון על נושא מהותי שלא מלא בקלישאות, דמוניזציה או הדר מוכתר.
עם זאת, סרטון אחד של ראש הממשלה יאיר לפיד נואם בוועידת התנועה לאיכות השלטון זיקק לתוכו בדיוק את האישיות והעומק הפוליטי של מי שמתיימר להמשיך ולנהל את המדינה, ויותר מכך את האידאולוגיה של הגוש שאותו הוא מוביל. הקטע אולי לא תפס תאוצה והסרטון בכלל לא ידע שהוא כזה, אבל ראוי לקרוא את הטקסט של דברי לפיד ולהתייחס אליהם ברצינות:
"באחת מהערכות המצב שהייתי בהם בשבועות האחרונים, התנהל דיון על השאלה מה עושים עם זה שח"כ שמחה רוטמן מתעקש לתקוע בשופר בבית הקברות המוסלמי שנמצא ליד שער הרחמים בירושלים. נמצאו שם כל אנשי הביטחון, אנשים רציניים שעבדו מסביב לשעון וקיימו דיון איך מוודאים שזה לא יגרום להתלקחות של כל ירושלים, שתסכן את הלוחמים שלנו ותעלה בחיי אדם. ואף אחד לא העלה את השאלה הפשוטה, למה הוא עושה את זה? איפה ביהדות מופיעה המצווה לתקוע בשופר בבית קברות מוסלמי? האם יש מחסור בבתי כנסת יהודים בירושלים? האם אין מקומות אחרים בירושלים שאפשר לתקוע בהם בשופר? והתשובה היא כמובן שהוא עשה את זה בשביל להבעיר את ירושלים. בשביל שתהיה אלימות ואנשים יפגעו".
שימו בצד את הדמוניזציה לחבר כנסת שעומד על כך שיכובדו פסקים של בית המשפט שקבע שאין בעיה במעשה הזה. שימו בצד את ההאשמה הפרועה והבזויה שמטרתו של רוטמן היא לפגוע בחיי אדם ולעודד אלימות. שימו בצד את המשמעות ליציבות של בטחון ישראל אם ראשי מערכת הביטחון במדינת ישראל מקיימים דיון שלם על היערכות להתלקחות עיר הבירה בגלל תקיעה בשופר כזו.
עם מה נשארנו? התודעה שמחלקת את הימין והשמאל בחלוקה של פעם. לא ביבי או לא, לא ישראל הראשונה או השנייה. בצד אחד עומדים אזרחים שמבינים שישראל תחיה תמיד על חרבה. שהפלסטינים ו/או ערביי ישראל לעולם לא ישלימו עם קיומנו פה וינסו שוב ושוב לשפוך את דמינו, וזה בכלל לא משנה אם נשים מגנומטרים בהר הבית, נבנה ביו"ש או ניתן להם לשבת על המדרגות בשער שכם.
בצד השני ניצבים אזרחים ישראלים שרק מחפשים שקט. הם תמיד יקבלו כל תירוץ, עלוב ומופרך ככל שיהיה כדי להרוג יהודים. ואם לא קרה משהו ספציפי באותו יום הם עושים את זה בגלל הכיבוש או בגלל שהיהודי פשוט היה שם. בחווארה או ברמת אביב. מאותו רצון לשקט יקבלו אותם ישראלים כל דרישה במו"מ מול לבנון וחיזבאללה, ישקשקו מהמחשבה שהרשות הפלסטינית תקרוס ויחשבו שצריך לעשות הכל כדי לתחזק אותה למרות שהיא עצמה חלק מהותי מהטרור המקיף אותנו. הם יהדהדו כל תירוץ פלסטיני כאילו הוא באמת הסיפור, ינזפו בנערים שנחטפו למה הם נוסעים בטרמפים ובהורים שהחליטו לגור שם.
את החלוקה המאוד ברורה הזו בין שני המחנות בישראל, הסרטון הזה מזקק. מי שמצביע ללפיד או למפלגות הגוש שלו יהנהן בראשו בצער ויגיד "הוא כל כך צודק. למה צריך לתקוע אצבע בעין ולתקוע בשופר דווקא בבית קברות מוסלמי".
אני לעומת זאת, ראיתי את הסרטון וחשבתי לעצמי באינסטינקט הראשון עד כמה הטקסט הזה, בהתאמות הנדרשות, היה מתאים ליהודים שהתנגדו לציונות בתחילת המאה הקודמת ושאלו: למה צריך לחיות דווקא בארץ ישראל? יש כל כך הרבה מדינות בעולם, דווקא פה אנחנו צריכים להתיישב? באינסטינקט השני חשבתי לעצמי מה היה קורה אם היה פה ראש ממשלה שהיה פונה לפלסטינים ואומר להם: יש לכם כל כך הרבה מדינות ערביות. איפה כתוב בקוראן שאתה חייבים לשבת דווקא פה?
ברמה האישית אני מקיים את מצוות רבותי ולא עולה להר הבית. ובכל זאת, שלא כמו רבותי, אני תומך בזכותו של כל יהודי שחפץ בכך לעלות, להתפלל, לברך על מים, להגיד שמע ישראל, להשתחוות, להתחתן ולנענע ארבעת המינים במקום. וכל זה רק בגלל שברור לי שאם שם זה אסור כי זו "פרובוקציה" המדרון לשאר חלקי העיר והארץ הוא מהיר מאוד.
לפיד צודק. אין מצווה כזו לתקוע בשופר מול שער הרחמים. גם אין מצווה לנסוע בין באר שבע לערד בעשר בלילה. גם לא כתוב בתורה שחובה לשבת במסעדה בתל אביב וגם אין מצווה דרבנן לעשות על האש בפארק במודיעין. ובכל זאת, יש כאלה שעושים את זה ולוקחים את הסיכון שערבי יחשוב שזו פרובוקציה ויחליט לרצוח אותם רק בגלל שהם חיים פה.
וזו המדינה שלהם. הם לא צריכים שזה יהיה כתוב בתורה כדי להבין שמי שרוצה לרצוח אותי לא באמת יפסיק אם אוותר לו במקום אחד.
אני יודע שלאוזן שמאלנית זה ישמע כמו דמגוגיה אבל זוהי הנקודה המהותית ביותר שמחלקת את אזרחי ישראל מדי בחירות וגם ביניהן: מי שרואה בתקיעה בשופר בירושלים פרובוקציה יתקשה מאוד להסביר בשם איזו מצווה הוא חי דווקא בישראל.
