אני כל כך מתאמצת להיות רביטל הליברלית, המחדשת, המגניבה. אבל לפעמים יוצאת ממני רביטל השמרנית, משל הייתי מצביעת טראמפ קלאסית, בואכה אזרחית נאמנה בגדעון. ועל כן אני רוצה לדבר שנייה על כנסים בעבודה ואני אדייק, אני רוצה לדבר על כנסים או חופשות מטעם העבודה שאליהם לא מוזמנים בני זוג. ומאוד קשה לי לכתוב טור כשתוך כדי שאני מקלידה, אני שומעת מה עונים לי אנשים שקוראים אותו.
נכון שבכל מקרה אין אפוטרופוס לעריות, מי שרוצה לבגוד יבגוד וכו'. ועדיין אני אכתוב, כי אם להיות כנה, זה מקפיץ אותי. זה הקפיץ אותי כשהייתי בתקופת ההריונות והילדים הקטנים וגם ככה לא יכולתי ללכת ולא אהבתי את עצמי ואת איך שאני נראית, והרגשתי הורמונלית, נטולת היגיון, מעורערת, עייפה, רגזנית וקוצפת ואפילו חסרת ביטחון בזוגיות. וזה עוד יותר תמוה בעיניי ומקומם עכשיו, כשאני וחברותיי פנויות לחלוטין לכל מלון שרק יקראו לנו, מלאות בביטחון, באהבה עצמית ובקשר הזוגי. השאלה המהותית מבחינתי היא למה לא מזמינים את בני הזוג. כי זה כנס מקצועי? אם כן, איפה הערך המוסף שהם יהיו שם בנפרד. שיהיו פנויים יותר להרצאות? אז למה לא לעשות רק הרצאות והביתה. מינגלינג ויצירת קשרים? אז למה לא רק דינר והביתה. גיבוש למשרד? מה רע בפיינטבול – לכל אחד יש קולגה שהוא ישמח לראותו מרוח בכדור צבע צהוב. הכנסים ההמוניים ב"אילת" או ב"יער" או ב"ריזורט מפנק" מכוונים לגמרי לשם, לשטחי ההפקר. ושטחי הפקר, ובכן, הם כר פורה להפקרות. תכנים מקצועיים שלא הצלחתם להעביר במהלך היום או גיבוש וכיף שלא נוצרו בכמה שעות פעילות, בוודאי לא יועברו או יקרו בלילה בלובי, על אלכוהול או ליד הבריכה. דברים אחרים לעומת זאת, כן יכולים אולי לקרות שם.
השאלה המהותית מבחינתי היא למה לא מזמינים את בני הזוג. כי זה כנס מקצועי? אז למה לא לעשות רק הרצאות והביתה. מינגלינג ויצירת קשרים? אז למה לא רק דינר והביתה
יש משהו במילים מלון, נופש מפנק על חוף הים. וזה לא משנה אם זו חברה של חבר'ה צעירים או של זקנים טרחנים וכן, אני מדברת אליכם, שבט אחדות. החוויה הזו לא נוחה לי. היא גם לא נוחה לחברות החילוניות שלי, בדקתי, כי חשבתי שאולי זה רק אצלנו. ואני כל כך מפחדת לכתוב על הנושאים האלו, אני מתפללת שלא יעמידני לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. היה פה הטור, ההוא מלפני כמה וכמה שנים, כשכתבתי שהבעיה היא כבר בלשלוח למישהו או מישהי מהעבודה אימוג'י של לב פועם. לא יודעת להגיד עם יד על הלב אם לא עשיתי את זה בעצמי מאז. מקווה שלא. מקווה שאני קושטת את עצמי לפני שאני קושטת אחרים.
להזמין את אנשי המשרד לבית מלון, זה לפרוץ גבולות שכל כך עמלנו לשמור עליהם. מעסיקים יקרים, איגודים, ארגונים: למה לא להשקיע בחיזוק של הזוגיות ושל הבית. זו ההשקעה שתניב לכם את התשואה הטובה ביותר. אחד המשפטים בספר שלי הוא: "זוגיות היא כמו שדה תעופה, צריך את התנאים הכי טובים כדי לאפשר אחד לשני להמריא ולנחות". אתם רוצים עובד תותח? אתם רוצים מנהלת תותחית? תדאגו שיש מי שמגבה אותם וששמח שהם עובדים אצלכם. תחזקו להם את הבית. אל תיתנו את כל התנאים הכי טובים כדי לערער, תגייסו את בני ובנות הזוג להאמין במטרות של החברה שלכם.
ודבר חשוב אחרון לפני סיום לכל אלה שלא זורמים עם הפורמט, וחושבים אחרת מאיך ש"נהוג" ו"מקובל" ו"מגניב" ו"משחרר" ו"נותן ספייס" להיות. בסוף, לכל תא משפחתי יש את מה שמתאים לו, שמסתדר עם הערכים שלו, שעובר לו טוב בגרון. לכל תא משפחתי ישנם סף הרגישות שלו, הפצעים שלו, הגדרות שלו והסיבות שלו.
ואם לא טוב לכם עם הכנסים והחופשות, זה בסדר גמור. אתם הכי יודעים מה טוב למשפחה שלכם, לזוגיות שלכם, איך הכי נכון לשמור מכל משמר על הדבר היקר מפז הזה שנקרא בית. את לא אובססיבית, את לא אישה חונקת, את לא כל מה שאת מפחדת לשמוע אם רק תעזי לכתוב בקבוצה של החבר'ה שהלילה במלון באילת בהשתלמות מקצועית פחות עובר אצלך. ואתה לא קנאי נטול פרופורציות, אם אשתך נקראת לקרוז של שלושה ימים עם החבר'ה מהמשרד, ואל דאגה בגד הים והפריאו יהיו ממותגים.
הזוגיות שלכם היא הבסיס של המשפחה שכל כך הרבה שנים עמלתם להקים. אולי יצאתי כבדה ומורידה, אבל צריך כל כך מעט בשביל לסכן כל כך הרבה.
