אני חולמת על עולם שיש בו חופש להתבטא, אבל יש בו גם חופש להמשיך לחיות אחרי כן. עולם שמותר להגיד בו שקשה, שכואב, שמעליב, בלי שיכריעו את אישיותו וגורלו של הדובר לנצח. עולם שבו אפשר לכתוב נגד משהו או בעד משהו, בלי שהתגובות יעניקו לכותב ניתוחי אישיות, בלי שיחבטו בו, בלי שיגידו שזה בגלל שהוא חשוך או מואר או פריבילג או חלש, בלי שיטענו שהוא ביביסט, שמאלן, הומופוב או גזען או סתם דביל.
אני חולמת על עולם שבו יהיה אפשר להגיע לישיבת עבודה עם רעיון יצירתי בלי לפחד להגיד אותו, בלי לפחד שיצחקו או ימחקו את מי שמספר עליו. עולם שבו אף אחד לא יתלבט אם להגיד את הרעיון שלו או לכתוב פוסט כי כולם ירגישו בטוחים לכתוב את הדעות שלהם, ואולי אפילו ישמחו לערוך עליהם דיון.
אני חולמת על עולם שבו אנשים יסכימו לרוץ בבחירות כי הם לא יפחדו שישמידו את האישיות שלהם, את המשפחה שלהם ואת הקשרים שלהם כחלק שוטף מהקמפיין.
אני חולמת על עולם שבו כשלילד שלי יהיה קשה בכיתה לא יגידו שזה בגלל האופי שלו או בגלל ההורים שלו או בגלל איך שהם חינכו אותו. עולם שבו יראו את הסבל ולא יניחו עליו הנחות אלא ישאלו עליו שאלות. שלא יגידו "זה פסיכוסומטי", או "זאת הפרעת התנהגות", אלא ידעו שזה לא תמיד, וזה לא האופי, ושיהיו מוכנים לפעמים לא לדעת מה זה.
אני חולמת על עולם שבו לא יגידו על אנשים שהם אימפולסיביים, מופרעים, חרדתיים, דיכאוניים, אלימים, בכיינים או מניפולטיביים. עולם שבו יראו את כל אלה ויגידו- "אנחנו רואים שלפעמים יש לך חרדה, ואנחנו איתך יד ביד", "אנחנו רואים שלפעמים נראה שהעולם סוגר עלייך, אבל את חשובה לנו ולא ניתן לך להיעלם", "אנחנו רואים שמדי פעם מאוד קשה לך, וכשאת מרגישה את הבכי – תבואי אלינו ונחבק אותך חזק". אני חולמת על עולם שבו רואים התנהגות ולא מכריעים שזה האופי של האדם, שזה כל כולו, שזה לתמיד.
אני חולמת על עולם שהוא לא הכל או כלום, שזה לא אחד או אפס, עולם שבו הקושי או הטעות לא נשפטים אלא נענים בסקרנות, ברצון להבין למה אמרתי מה שאמרתי, למה אני כועסת כל כך, למה אני צועקת כל כך, בלי שיגידו דברים מרושעים על מבנה האישיות שלי.
אני חולמת על עולם שיהיה אפשר להגיד בו טעיתי, ואני מצטערת. עולם שיהיה אפשר לכפר בו על חטאים, ושאפשר יהיה לסלוח בו. על עולם שאפשר ליפול בו, אבל שכוחות אדירים בתוכו מושיטים יד למי שנפל ועוזרים לו לקום.
אני חולמת על עולם שלא מכריעים בו בכל שנייה מי איתי ומי נגדי, מי טוב ומי רע, למי מותר לבוא בקהל ולמי אסור. עולם שיראה שאנשים מורכבים מחלקים חלקים, וגם אם לא כל החלקים מעולים כרגע, יש שם בכל זאת המון חלקים מעולים וערמות של רצון טוב ותשוקה אנושית אינסופית להיות טובים ולהוסיף טוב בעולם. עולם שישפוט אותנו, אבל לטוב.
