הפרק ההיסטורי האפל שחד"ש מנסה להסתיר: תמיכה במדינת ישראל

מפלגת חד"ש נמצאת מאז ומעולם בקצה השמאלי של המפה הפוליטית. היא מזוהה עם תמיכה במאבק הפלסטיני, ובשנים האחרונות נציגיה בכנסת, ביניהם עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן והיו"ר הנוכחי איימן עודה, הם מהקולות הבולטים נגד כל פעילות של צה"ל, תשבחות למחבלים ועוד ועוד.

אחד מסרטוני התעמולה של המפלגה, המתמודדת בשנים האחרונות ברשימה אחת עם מפלגות שונות מהמגזר הערבי, ובבחירות הנוכחיות עם תע"ל של אחמד טיבי (אחרי התפרקות הרשימה המשותפת), מבקש להדגיש את השורשיות של המפלגה בארץ. הוא מתחיל במילים: "מאה שנה אנחנו פה", והסרטון מתאר את המאבק המשותף בין ערבים ליהודים בארץ ואת מאבק הקומוניסטים למען הצדק. "חשפנו את הפשעים של הממסד", מצהיר הסרטון בשפה העברית, כשברקע תצהירים ומסמכים מפרשיית טבח כפר קאסם, שהתרחשה ב-1956. "התנגדנו לכיבוש מהיום הראשון. קראנו להקמת מדינה פלסטינית. מנהיגינו הובילו את הציבור הערבי ביום האדמה", ממשיך הסרטון, "לא ויתרנו לרגע על העקרונות. לא ויתרנו לרגע על האידיאולוגיה". הסרטון מבקש לגעת בצד ההיסטורי של המפלגה הקומוניסטית, המאבקים למען צדק חברתי ושוויון ממש מהשנים הראשונות של מדינת ישראל, ולכן מודגשים בו ציוני דרך של המפלגה הקומוניסטית. 

מה שמעניין בסרטון הוא מה שלא נמצא בו. כלומר, חד"ש מבקשת להביא סרטון היסטורי על האידיאולוגיה העקרונית של המפלגה הערבית-יהודית, אבל קשה לפספס כי במפלגה צנזרו חלק משמעותי מאוד מההחלטות העקרוניות שלה בראשיתה, ולא בכדי. למעשה, אם פרק מאוד ספציפי בהיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית יוזכר, הדבר ישמש נגדה בתעמולת הבחירות של המפלגות הערביות האחרות, וזו הסיבה שבחד"ש בחרות להסתיר את הפרק הזה מההיסטוריה הפוליטית שלהם. 

מדובר כמובן בהחלטה העקרונית של המפלגה הקומוניסטית, הערבית-יהודית, לתמוך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. למעשה, באותם ימי בראשית היו כמה התבטאויות, שכיום קשה להאמין כי מדובר במפלגה שממשיכי דרכיה הם איימן עודה, עופר כסיף ועאידה תומא סלימאן, תומכי החמושים מארגון הטרור "גוב האריות". לא סתם מעלימה מפלגת חד"ש את האירועים הללו מקום המדינה. מדובר בחומר נפץ פוליטי המשמש את מתנגדיהם בחברה הערבית. 

למשל, מאיר וילנר ז"ל, ממנהיגי התנועה הקומוניסטית ומפלגת חד"ש, היה מחותמי מגילת העצמאות, בחד"ש כמובן לא אוהבים לספר שמנהיגיהם חתמו על מגילת העצמאות. אבל יותר מזה, וילנר הקומוניסט פאר והילל את עמידת הגבורה של צבא ההגנה לישראל במלחמת העצמאות. הוא ראה במלחמה הזו חלק ממאבק צודק נגד הרוע ונגד האימפריאליזם הבריטי. ב-1949 נאם וילנר בכנסת, הילל את עמידת הגבורה של הצבא הישראלי ותיאר את הפלישה של מדינות ערב כ"התקפה פושעת" של מדינות ערביות המובלות על ידי הבריטים הכובשים.

"במערכה הגורלית הזאת עמדו המוני היישוב, עמד העם בישראל, מאוחד ומלוכד – וניצח", נאם וילנר בכנסת שנה לאחר הקמת המדינה, "הימים הקריטיים ביותר של המערכה על ירושלים.. כשנפלו רבים מטובי הנוער שלנו, קיבלנו עזרה יקרה וחשובה מאוד מאת ברית המועצות הסוציאליסטית ומדינות הדמוקרטיה העממית. בכוח המשותף הזה, של עמידת הגבורה של הנוער שלנו, של צבא ההגנה לישראל, ובעזרתם רבת המשקל של בני בריתנו הטבעיים והבלתי מעורערים, ניצחנו במערכה על ירושלים ובמערכה על תקומתה של מדינת ישראל".

לא רק וילנר הילל את עמידת הגבורה של חיילי צה"ל במלחמת העצמאות, גם חברי הכנסת הערבים של המפלגה הקומוניסטית התפארו בניצחון המרשים של מדינת ישראל הצעירה. ח"כ תַּוְפִיק טוּבִּי, מסמלי המפלגה הקומוניסטית לדורותיה, אמר ב-9 במרץ 1949 כי הקמת מדינת ישראל היא הניצחון על האימפריאליזם הבריטי ועל המשטרים הריאקציונרים של מדינות ערב, לא פחות. ויותר מזה, טובי האשים את מדינות ערב והבריטים באסונם של הפלסטינים.

לדבריו, "הקמת מדינת ישראל ועמידתה בפני מזימות והתערבות אימפריאליסטית נתאפשרה על ידי התנגדות של המוני העם בישראל ומלחמתם לעצמאות וחופש, וכתוצאה מהמתמיכה הכל צדדית שהכוחות הלוחמים האלה קיבלו מן הכוחות הדמוקרטיים בעולם, ובראשם ברית המועצות וארצות הדמוקרטיה העממית. ניסיונותיו של האימפריאליזם להכשיל את החלטות האו"ם מ-29 בנובמבר 1947 בדבר הקמתן של שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל, יהודית וערבית, וההתקפה הצבאית של האימפריאליזם באמצעות סוכניו – השליטים הערבים הריאקציוניים – במטרה למנוע את הקמתה של מדינת ישראל – כל זה היה בעת ובעונה אחת מכוון נגד האינטרסים של ההמונים הערבים בארץ ישראל ובארצות הערביות נגד הקמתה של מדינה עצמאית ודמוקרטית בידי העם הערבי בארץ ישראל. בהתנגדותם למלחמת התוקפנות נגד ישראל. הכוחות הערבים הדמוקרטיים היו נתונים לדיכוי וטרור מאורגנים על ידי הריאקציה הערבית".

טובי מאשים את המדינות הערביות והבריטים באסון הנכבה של הפלסטינים, אבל מביע אושר על כך שמדינת ישראל ניצלה, עומדת וקיימת. "אם האימפריאליזם הצליח באופן זמני לשלול מההמונים הערבים בארץ ישראל את חירותם ועצמאותם, וגם אם הצליח להביא לעם הערבי אסון שרק לעיתים נדירות יודעת ההיסטוריה כמוהו, הרי בכל זאת לא הצליח האימפריאליזם להרוס את מדינת ישראל, וזהו הניצחון לכל כוחות החופש והדמוקרטיה".

***

אם כן אנשי המפלגה הקומוניסטית, אבותיהם האידיאולוגיים של איימן עודה, עופר כסיף ועאידה תומא סלימאן, תמכו בהקמת מדינת ישראל, תמכו בצה"ל ובמלחמתו נגד מדינות ערב במלחמת העצמאות. את הגורם למה שהם מכנים "אסון הנכבה", הם ראו בראש ובראשונה בבריטים ובפלישה של מדינות ערב שביקשו לכלות את מדינת ישראל. 

הקומוניסטים הללו, כמובן, לא היו ציונים גדולים. הייתה להם ביקורת חריפה מאוד על מדינת ישראל ובן גוריון. ובכל זאת ב-1948 הם היללו את מלחמת הגבורה של צה"ל. על דבריו של ח"כ תַּוְפִיק טוּבִּי, בו הוא מהלל את עמידת הגבורה של ישראל נגד מדינות ערב, אמר בן גוריון כי הוא "שמח לציין את הבעת אהדתו (של ח"כ טובי, י"פ) למלחמת ישראל לעצמאותה. אין זה מהדברים הרגילים בהיסטוריה החדשה שלנו בארץ, ואני מציין את הדבר הזה מתוך שמחה והוקרה".

עכשיו אתם מבינים מדוע מפלגת חד"ש מתחילה את סרטון התעמולה שלה מ-1956 ולא מ-1948? ראשיה תמכו במלחמת העצמאות של מדינת ישראל, חתמו על מגילת העצמאות ועל חוק השבות. בקיצור, זהו פרק מאוד ישראלי למפלגה הקומוניסטית, ולכן חד"ש הנוכחית תעשה הכול כדי לא לספר עליו בחברה הערבית. בסבירות גדולה מאוד, הם מתביישים בפרק הזה בתולדות המפלגה הקומוניסטית.