מדי מערכת בחירות, לקראת כתיבת הטור האחרון שלפני פתיחת הקלפיות, אני נוהג לעיין בטור שכתבתי לעיתון ערב הסיבוב הקודם. זהו תרגיל ניווט טוב בשעות החשיכה, וגם סוג של זריקת ענווה: תראה מה כתבת אז, ותיזהר יותר הפעם.
ובכן, זוהי פסקת הפתיחה של הדברים שפרסמתי פה ערב הבחירות הקודמות:"עד להמצאה גאונית חדשה, סקרי מנדטים הם מנגנון ההתמצאות הפוליטי הטוב יותר בערבי בחירות. כמעט תמיד הם מחמיצים את התוצאה הסופית, אבל ברוב המכריע של המקרים אינם תלושי מציאות. בבחירות 2020 בארה"ב, למשל, הצביעו רוב הסקרים על ניצחון ממשמש של ביידן, והוא אכן ניצח. בישראל 2021 הם אומדים את כוחו של גוש הימין בין 58 ל־62, ומכאן אפשר להסיק שגם הפעם אורבת לפתחנו סכנה של תיקו ממאיר". סוף ציטוט (מקור ראשון, 19.2.2021).סקרי הישורת האחרונה של בחירות 2022 דומים להפליא ולהחריד לסקרים דאז. סכנת התיקו שוב אורבת לנו. היא מטילה אחריות כבדה לא רק על כתפי הפוליטיקאים, אשר כובלים עצמם פעם נוספת בעבותות של נדרי החרמה, אלא קודם כול על כתפי האזרחים, פשוטי העם, כולנו. הרי בסופו של דבר הברירה נתונה בידינו. לא לפיד, לא נתניהו, לא גנץ ולא סמוטריץ' או בן־גביר יקבעו אם תהיה הכרעה או תיקו. אנחנו, בעיקר אנחנו, נקבע, במו ידינו, באמצעות הפתק הקטן שנכניס למעטפה ביום שלישי הקרוב, חס וחלילה לא פתק לבן.ובעצם, תיקו בין מה למה? לא בין ימין לשמאל. במערכה הזו כבר הושגה מזמן הכרעה אריתמטית. אם ימין הוא מתן גט לרעיונות של חלוקת הארץ ולתוכניות הבינאום של ערכי הלאום, ושמאל זה ההפך, אז מזמן אין תיקו. היהודים ניצחו את הישראלים, כמו ששמעון פרס נאנח כבר אחרי בחירות 96'. לכנסת היוצאת נבחרו 65 שליחי ציבור שהטביעו את החותמת "ימין" בכרטיס הביקור שלהם, וזה עוד בלי מפלגתו של המתנחל הוותיק אביגדור ליברמן. מיעוטם אומנם פעלו אחר כך בשירות אתגרי השמאל, אבל בקלפי הם ניצחו על סמך הצהרת ימניותם, ולכן ברור מי הביס את מי בשוק הדעות, ומי גובר על מי גם בסתיו תשפ"ג, לפחות לפני פתיחת הקלפיות.איום התיקו האלקטורלי שנשקף לנו כעת בסקרים נזקף במידה רבה לחובתו של פלח מסוים בימין. לא בדיוק הימין הרך, אלא הימין המיוסר, זה שיש לו בטן מלאה על נתניהו, שאינו מוצא את מקומו במפד"ל החדשה של סמוטריץ' ובן־גביר, ושלא השכיל עד כה להתארגן פוליטית אחרת. לזמן מה היה נדמה שהוא מצא את אושרו במפלגת ימינה של בנט, אך זו התפוררה באופן מביך עד מביש. בכיריה נפוצו לכל עבר, והותירו את איילת שקד חסרת אונים מול נקמת אוהבי נתניהו ומול אחוז החסימה. כרגע היא לא אופציה אלקטורלית, לכל היותר סוג של ציפייה לנס. בוחר ימין אחראי מנוע מלהסתמך עליו. לאור תוצאות בחירות 2019 א', שהוכרעו על חודם של 1,400 קולות בלבד לטובת גיהינום פוליטי, כל בוחר כזה צריך לראות את עצמו כאילו קולו שלו יקבע אם המשבר הנורא יימשך, ומי ישלוט פה בינתיים.קרוב לוודאי שלפיד ישלוט. אם הימין לא יצלח גם הפעם את משוכת ה־61, לפיד ימשיך לעמוד בראש ממשלת מעבר נצחית, ממשלה שאינה מייצגת את רצון העם אלא את כשלי מנגנון קבלת ההחלטות של הימין. על כך לפיד בונה. ייתכן שנתניהו יפרוש אז או יאולץ לפרוש, אולם גם התרחיש הזה מצריך נס. בדרך הטבע יהיו עוד בחירות בסביבות פסח, כי המספרים וההבטחות לא מסתדרים לצד השני. הן לפיד והן גנץ הכריזו מפורשות שהם מעדיפים בחירות נוספות על ישיבה עם נתניהו. גנץ אף דיבר השבוע בשוויון נפש מקומם על "בחירות שש, שבע ושמונה". הוא ולפיד מסוגלים לכונן גוש חוסם (בעזרת אוהדי "גוב האריות" בכנסת, כמו עאידה תומא סלימאן), לא קואליציה. התוצאה הבלתי נמנעת תהיה ישראל חלשה ומפולגת עוד יותר מול אויביה מבחוץ ומבפנים, כזאת שנאלצת לקבל את הסכמת חיזבאללה לקידוחי גז בשטחה ולהיכנס למתח עצום בגלל כנופיות צעירים בשכם.
כדי לשים קץ לאסון הלאומי המתמשך הזה מוכרחים הפעם הכרעה, והדרך היחידה של הימין המתייסר לתרום לה את חלקו היא להצביע – בלב נשבר ובכל זאת שלם – לאחת ממפלגות הימין, אלו שנקראו בעבר המחנה הלאומי. המבחר קטן הפעם, אבל ברירת המחדל הרת אסון. לפי כל התסריטים הסבירים כמעט, רק הימין יכול להקים ממשלה, אם בכלל. כמובן, אחרי פרסום התוצאות הסופיות יהיה אפשר להציע גם לגנץ וללפיד להצטרף, כשותפים לממשלת אחדות ופיוס. נשיא המדינה הרצוג ישמח לתווך.
