הקונספציה שנכשלה בעבר – נכשלת שוב. אם בעבר צעדים כמו הסרת סגר, פתיחת מעברים, הגדלת אשרות עבודה לפלסטינים, חיזוק התיאום הביטחוני, מתן הלוואות לאבו מאזן ועוד – היו מסייע לבלום את הטרור בשטח, הרי שגל הטרור הנוכחי מוכיח כי חיזוק הרשות הפלסטינית גרם לאפקט הפוך, ומערכת הביטחון שידעה בעבר לבלום גלי טרור מן הסוג הזה, בעבר מתקשה כעת ולא מצליחה לעצור את המחבלים שממשיכים לפעול.
הלילה (מוצ"ש) גל הטרור הניב קורבן נוסף, יהודי שנרצח בפיגוע בגבעת האבות, סמוך לחברון, בפיגוע הירי שבו נפצע גם החובש עופר אוחנה, הנמצא במצב קשה ןמשפחתו ממשיכה לבקש להתפלל לרפואתו.
כאשר הממשלה הנוכחית החלה את הקדנציה, שר הביטחון בני גנץ שינה תפיסה. אין זה סוד כי מערכת הביטחון תמיד רצתה כלים שנועדו לחזק בשטח את אבו מאזן והרשות הפלסטינית, מול הניסיון להחליש את חמאס. אבל אבו מאזן הוכיח פעם נוספת שהדבר האחרון שמעניין אותו הוא השלטון, וקל ונוח לו יותר להביט מהצד על גל הטרור הרצחני מאשר לפעול להרגעת הרוחות. יו"ר הרשות נוקם בישראל, אשר לטענתו ולתחושתו הורידה את ערכו והחלישה אותו במרחב הפלסטיני במשך שנים, ובכך אפשרה, לכאורה, לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי להרים את הראש בחצר האחורית – או במקרה הזה בחצר הקדמית – שלו. ישראל מצידה המשיכה לדבוק בתפיסת אוסלו הרעועה – שכזכור התנפצה אל קרקע המציאות שוב ושוב – לפיה "תנו להם נשק ותקציבים תקבלו שקט". אז נשק לא נתנו להם, לפחות לא בשנים האחרונות, אבל כסף כן, והתוצאה היא שאבו מאזן ממשיך לשלם משכורות למשפחות מחבלים, ישראל בכאילו מקזזת לו את הכסף אבל מלווה לו מאות מיליונים מהכיס השני. יש פה ישראבלוף במלוא הדרו, והתוצאה הישירה של ההתנהלות הזו היא העובדה כי מערכת הביטחון, זו שידעה להתמודד היטב עם גלי טרור קודמים בכלים שונים, פשוט לא מצליחה לעצור את המחבלים.
בסוף השבוע התקבלו במערכת הביטחון החלטות איך להתקדם, לאור מה שנתפס כרגיעה יחסית. "רגיעה" מבטא את מספר הנפגעים בפיגועים, כי הרי – כמו שכל מי שנוסע בכבישי יהודה ושומרון או מתגורר בשכנות לפלסטינים יודע היטב – הטרור לא באמת נעצר. ההחלטה שהתקבלה הייתה חזרה למשוואה הידועה מן העבר, לפיה אם נשחרר את הלחץ בשטח – נקבל שקט. במערכת הביטחון עדיין משוכנעים כי כאשר הפלסטינים מקבלים רווחה כלכלית, יש להם אינטרס לבלום את הטרור. דווקא אחרי שורה של מבצעים נקודתיים נגד הטרור מבית "גוב האריות", היו במערכת הביטחון מי שחשבו שאפשר להתחיל לסמן נקודת מפנה, בזהירות רבה הם האמינו כי הסיכולים, המעצרים והעובדה כי מחבלים מחוליית הטרור המדוברת הסגירו את עצמם – כל אלו יחזירו את השטח לרגיעה. אבל כמו שראינו אתמול בלילה – זה לא באמת עובד, כפי שזה לא עבד בעבר מעולם.
אז לאן עכשיו? בימים הקרובים יוטל סגר על יהודה ושומרון, לא בגלל המצב אלא בגלל הבחירות, ותתקיים הערכת מצב מחודשת, שתדון בשאלה האם היה נכון לפתוח מחסומים ביהודה ושומרון, למרות ההתראות בשטח על הוצאת פיגועים. צריך לומר בפירוש: למערכת הביטחון יש שורה של כלים לעצור את גל הטרור, ובחלקם הגדול היא גם השתמשה, אבל בפועל זה לא עבד. כדי לעצור את הטרור דרושה חשיבה מחדש, וספק אם יש מישהו שיוביל קו כזה.
