אחת השאלות המעניינות במערכת הבחירות היא מהי מטרתו של ראש הממשלה יאיר לפיד. לכאורה הוא שואף להקים ממשלה בראשותו, אבל גם הוא יודע שזה כמעט בלתי אפשרי. גם אם קואליציית נתניהו לא תשיג את 61 המנדטים המיוחלים, לפיד יתקשה מאוד להקים ממשלה. לו עצמו אין בעיה להיעזר באחמד טיבי ואיימן עודה, אם לא כחלק מהקואליציה אז כתומכים מבחוץ, אבל גם הוא יודע שהסיכוי להקמת ממשלה כזו שואף לאפס. ייתכן שבני גנץ יהיה מוכן לשקול זאת, אבל אנשי הימין ברשימתו יתקשו להשלים עם המהלך. וכמובן, ממשלה כזו לא תוכל להחזיק מעמד ותתפרק בתוך זמן קצר, בדיוק כפי שקרה לממשלה הקודמת ומאותן סיבות.
השאלה מתחדדת נוכח העובדה שלפיד אינו מהסס לשתות קולות ממחנהו שלו. הוא מודע היטב לכך שהעבודה ומרצ נמצאות על גבול אחוז החסימה, ולפחות אחת מהן עלולה לא לעבור אותו, מה שיסכן את יכולתו להקים גוש חוסם לקואליציית נתניהו. בכל זאת הוא מנהל קמפיין נגד שתיהן, בדגש על מפלגת העבודה. שתי העובדות האלה מוליכות למסקנה שלפיד אינו יכול לנצח במערכת הבחירות, ומחזקות את השאלה לאן בדיוק הוא חותר.
התשובה נעוצה בהבנה שלפיד רץ למרחקים ארוכים. בימין יש נטייה לזלזל בו, אבל מי שמתבונן באופן אובייקטיבי בהתנהלותו של לפיד מאז שנכנס לשדה הפוליטי יודע שלזלזול הזה אין מקום. גם מי שאינו מסכים לעמדותיו הפוליטיות לא יכול להכחיש שלפיד בונה בתבונה, שלב אחרי שלב, בסבלנות רבה ובמשך שנים, כוח פוליטי מרכזי בשמאל הישראלי, ואת עצמו כמנהיגו הבלתי מעורער. לפיד שואף להיות בנימין נתניהו של השמאל.
הניתוח הזה מוליך למסקנה שלפיד אינו חותר לנצח בבחירות השבוע אלא רק ליצור לעצמו את הבסיס הפוליטי שיאפשר לו ניצחון והקמת ממשלה בהמשך. המטרה הראשונה שלו היא להגיע כמה שיותר קרוב לקידומת 30 המנדטים, לקבע את עצמו ברמה הזו ולהפוך בכך ליריב שקול לחלוטין לליכוד. לכן אין לו בעיה להוריד את מפלגת העבודה אל מתחת לאחוז החסימה. בראייה לטווח ארוך, לטובת הגוש מספיקה מפלגה אחת משמאלו. אם מחירה של השאיפה שלו לקידומת 30 המנדטים הוא נפילת העבודה, יצא הפסדו בשכרו.
התוצאה הטובה ביותר שלפיד יכול לצפות לה היא שנתניהו לא יגיע ל־61 מנדטים, והוא יוכל ליצור מולו גוש חוסם. אומנם במצב כזה סביר שלפיד לא יוכל להקים ממשלה, אבל אין לו צורך בכך. כבר עכשיו הוא ראש הממשלה. למערכת הבחירות הבאה, השישית, הוא יגיע כראש ממשלה מכהן שהציבור הרחב מתרגל לראות בו מנהיג לאומי בשל ולגיטימי, מנהיג "גוש השינוי", שמסוגל להתמודד ראש בראש מול כל מנהיג מהימין. נתניהו הולך ומאבד מזוהרו בכל מערכת בחירות נוספת, ולפיד מעריך שמהעמדה שהוא יוצר לעצמו הוא יוכל לנצח אותו במערכה הבאה. כך גם אם נתניהו יפרוש ויפנה את מקומו בראשות הליכוד לבכיר אחר מהמפלגה. במצב כזה מצבו של לפיד יהיה מצוין: ביום שאחרי נתניהו גוש הימין יתפרק והליכוד יעבור טלטלה עזה, שלא תאפשר לו להעמיד דמות שתוכל להתמודד בקלות עם המעמד שלפיד יוצר לעצמו.
אבל גם אם קואליציית נתניהו תצליח להקים ממשלת ימין צרה, לפיד יוכל לבסס את העמדה הפוליטית שתאפשר לו ניצחון בהמשך. ממשלת ימין צרה לא תחזיק מעמד לאורך זמן. לא זו בלבד שהיא תיפול קורבן לגחמותיו של כל חבר כנסת שולי, היא גם תעורר זעם והתנגדות עצומה משמאל. שוב חצי מהעם ירגיש שגנבו לו את המדינה, שהחרדים מנצלים אותו ושבן־גביר וסמוטריץ' מוליכים אותה למחזות הזויים. קל יהיה להתסיס את חצי העם הזה נגדה, בדיוק כפי שהיה קל להתסיס את חצי העם מימין נגד הממשלה הקודמת. ימיה יהיו ספורים.
כמי שיעמוד בראש הקמפיין להפלת ממשלת הימין הצרה הזו, לפיד רק ימשיך להיבנות ממנה. לבחירות הבאות, הוא מקווה, הוא יופיע כמנהיג הבלתי מעורער של גוש השמאל, יריב ראוי לנתניהו ולכל מי שיבוא במקומו בימין. כך הוא יוכל למשוך לצידו מנדטים מן המרכז־ימין, מה שיאפשר לו לנצח בבחירות ולבסס את מעמדו כמנהיג לאומי.
לא הבחירות השבוע עומדות בראש מעייניו של לפיד, אלא אלו שאחריהן. כל עוד הימין ממשיך להשתעבד למשפחת נתניהו בלי להפיק לקחים, ולסמוך על מזלו הטוב כמהמר בקזינו, שום דבר רציני לא עומד בדרכה של תוכניתו האסטרטגית של לפיד.
