ערד ניר בקושי סיים לדבר במבזק בתוכניתו בחדשות 12 אמש (מוצ"ש) לפני שדבריו כבר הספיקו לרוץ ברשתות החברתיות ולעורר סערה שכללה את כל המרכיבים של פרשיית תקשורת קלאסית: עמית סגל תקף, משתמשים ברשתות קיללו, מנכ"ל חברת החדשות נזף. ומה היה חטאו הגדול של ניר? להגיד במפורש את מה שכל צופה במדינה בכל מקרה יודע שהוא חושב.
"לפי הסקרים האחרונים שפורסמו בסוף השבוע הזה, אין הכרעה עדיין בין הגוש הנאמן ליו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו שעומד לדין בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים לבין המפלגות הניצבות מולו", אמר עורך חדשות החוץ. "וזה גם לאחר שנתניהו הכשיר את איש הימין הקיצוני איתמר בן גביר וחיבר בינו לבין בצלאל סמוטריץ' שרוצה שמדינת ישראל תתנהל על פי משפט התורה, במפלגה שעצם שמה מעורר חוסר נוחות, 'עוצמה יהודית'".
לא נעים לשמוע דברים כאלה בשידור וגם לא לקרוא אותם בדיעבד, בטח לא מצד מגיש חדשות שהיינו מצפים שיתייחס אל תפקידו באובייקטיביות נטולת פניות, ולא יקפוץ על ההזדמנות להטיף מוסר כאחרון הפובליציסטים. לכן אפשר להבין למה ההתבטאות הזו עוררה כזו סערה. אבל אחרי שקצת נרגענו, אחרי שהקיטור נפלט והאשם ננזף, אולי כדאי לשאול: האם מה שניר עשה באמת היה כל כך נורא? ואולי, אולי זה היה דבר טוב?
בסוף, ערד ניר הוא לא בדיוק חנה בבלי. בשנים האחרונות, כל מי שצפה מדי פעם במהדורות החדשות או היה בעל חשבון טוויטר כבר למד היטב מהן דעותיו ואיפה הוא עומד במפה הפוליטית – וזה לא בדיוק לצד איתמר בן גביר. ואכן, האשמות בשמאלנות הוטחו בניר הרבה לפני אתמול בערב, בדיוק כפי שהן הוטחו ברבים אחרים מעמיתיו לערוץ – מדנה ויס לאמנון אברמוביץ', מיונית לוי לדני קושמרו. מלבד עמית סגל ויאיר שרקי (שגם הוא ספג שלל האשמות לאחרונה), קשה לחשוב על דוגמה לפנים בערוץ שמשויכות למחנה הלאומי. המילים "תקשורת המיינסטרים" כבר מזמן הפכו לשם קוד ל"שמאלנים", ובטלוויזיה הישראלית אין יותר מיינסטרים מחדשות 12.
לכן, כל מה שניר עשה אתמול היה, בעצם, לתת מילים בצורה המפורשת ביותר להטיה הזו. להבהיר לכל מי שעוד איכשהו היה לו ספק: כן, אני בשמאל. והעובדה שעד כמה שידוע לנו, הקונטרול לא צרח לו באוזנייה לחדול מיד, והדברים שלו החליקו בקלות (עד שפרצה הסערה ברשת) מעידה שהדברים שלו לא בדיוק הרעידו את אמות הסיפים שם בערוץ. מהבחינה הזו, ניר עשה שירות לימין, כמו כל שדרן אחר שחשף בטעות או במכוון את דעותיו בשידור.
ואולי בעצם כך זה צריך להיות מלכתחילה. בעולם שבו ערוץ 14 קם כאלטרנטיבה גאה, בה מגישים ופרשנים כאחד מצהירים על דעותיהם הפוליטיות, אולי זה לא יהיה כל כך נורא אם זה מה שכולם יעשו. אם יונית לוי תבהיר למי היא מצביעה בליל הבחירות, אם דנה ויס תדבר על ההעדפות שלה בפירוש, אם הלכלוכים על המחנה היריב ייעשו גלויים יותר ומובהקים יותר.
האם זה האידיאל שלנו לתקשורת? כנראה שלא. אבל בעולם בו ברור שלכולם יש דעה וברור עוד יותר שכל אחד מנסה לקדם אותה, אולי עדיף שכולם פשוט ישימו את הדברים על השולחן.
