איילת שקד צודקת. מחיקת "ימינה" הותירה ואקום ברור בימין. ואקום שלליכוד בתצורתו הנוכחית לא היה איך למלא אותו, ומפלגת הציונות הדתית, למרות גישושים ראשונים, ויתרה על הנסיון למלא אותו כשבחרה לחזור לאיחוד עם עוצמה ונעם. שביעות הרצון המוגזמת מהאופן בו בנוי גוש הימין מתעלמת באופן מובהק מקיומה של קבוצה מובחנת ומשמעותית, שפשוט מונחת אלקטורלית על הרצפה ומחכה שמישהו יטרח להרים אותה. במערכת בחירות שתוכרע על מנדט לשם או לפה, ההתעלמות מקיומם של אותם המנדטים מצד ימין, והנחת המוצא כאילו ניתן לשכנע את כל הפוטנציאל של הימין להתכנס לשתי אופציות קצה כמו הליכוד ורשימת הציונות הדתית אחרי האיחודים היא כמעט רשלנות פושעת.
איילת שקד צודקת. לגוש הימין פשוט אין את מה שצריך כדי לפנות לאותם האנשים. לרוב, מדובר בציבור שמסויג מנתניהו, שאמנם אם לא תומך בחרם בו, אך לא יצביע למפלגתו ישירות, וגם הצבעה למפלגה שחציה מורכב מעוצמה יהודית ונעם רחוקה מהם מאוד. חלק נכבד מהקבוצה הזו יעדיף לא להצביע אם אלו האופציות היחידות המונחות בפניו, וגרוע יותר מבחינת הימין, חלק אחר יעדיף להצביע למחנה הממלכתי של גנץ שכולל כמה דמויות מוערכות, תוך עצימת עין או התעלמות מהמדיניות שמקדם ראש המפלגה, מדיניות שהיא שמאלנית באופן מובהק.
זה לא משנה. שילוב של טעויות פוליטיות, בראשן הפירוק המאוחר מידי של הפרויקט הכושל של "הרוח הציונית" שהביא את שקד לשלב מאוחר מידי במצב גרוע מידי, בשילוב נקמנות פוליטית לא תמיד רציונלית מצד אלו שלא היו מוכנים לסלוח לשקד על תפקידה בממשלה היוצאת, או שסולדים משקד באופן אוטומטי מסיבות אחרות שלא זה המקום לדון בהן, הביאו לכך שאיילת שקד מגיעה לישורת האחרונה חלשה מידי, עם מומנטום בעייתי, ועם סיכוי אפסי לעבור את אחוז החסימה.
שקד טוענת שהבעיה היא בעיקרה פסיכולוגית – יש מספיק אנשים שהיו מוכנים לתמוך בה, והתמיכה בה נמוכה בגלל החשש שלא תעבור את אחוז החסימה, מה שיוצר לולאת משוב שלילית. גם פה, נראה ששקד צודקת, אבל גם זה לא משנה. גם בעיה פסיכולוגית עשויה להפוך לבעיה אמיתית. כל עוד אין בין המצביעים הפוטנציאלים מנגנון תיאום שמבטיח לכל אחד ואחד מהם שקולו לא יזרק לפח בכך שאחרים ינהגו כמותו, הבחירה של כל מצביע ומצביע בודד שלא לסכן את קולו היא בהחלט רציונלית.
במצב עניינים אחר, אותו קהל יעד שאין לו בית אחר היה יותר מזכאי להצבעת מחאה. אם אף אחת מהמפלגות האחרות לא לקחה אותו בחשבון בשלב סגירת הרשימות, מדוע שאותם מצביעים יעניקו להן את קולם במתנה? אולי להפך, אולי אובדן קולות מאסיבי יגרום למפלגות האחרות להבין שלא ניתן להתעלם ממנדטים שלמים באופן הזה ולצפות לתגמול? הרי באותו האופן ממש פעלו מצביעי עוצמה יהודית לגילגוליה, פעם אחרי פעם, וההתנהלות הזאת השתלמה להם, ובגדול, בטווח הארוך. אחרי חמש מערכות בחירות ללא הכרעה, אולי הבחירה הרציונלית היא הצבעת מחאה, כדי להבטיח יצוג בסיבוב השישי הבא עלינו לרעה? ובכלל, אולי פעם נוספת שבה הימין (וגם השמאל) מאבד מנדטים מתחת לאחוז החסימה יורידו את האסימון לכל מי שעדיין לא הבין שאחוז החסימה הוא לא רק לא דמוקרטי אלא גם לא פרקטי, ויגאל אותנו מרפורמת "היציבות" הכושלת ההיא שהביאה אותנו כבר לחמישה סיבובים?
אם תישאלו לדעתי, כל אחת מהטענות בסעיף הקודם היא טענה נכונה, ועדיין, זה לא משנה. לא עכשיו. הבחירות האלו, והתנצלותי הכנה על הקלישאה האיומה, גורליות באמת. לא בגלל מה שיקרה אחריהן, אלא בגלל מה שקורה ממש עכשיו – ברגעים אלו ממש מדינת ישראל מובלת על ידי ראש ממשלה שחוסר הנסיון שלו מתחרה רק בבטחון העצמי המוגזם שלו. לפיד נחוש להותיר חותם על ההיסטוריה, כמעט בלי התחשבות בשאלת המחיר, כפי שניתן היה לראות בהסכם הימי מול לבנון, ושום דבר, לא החוק, לא היועצים המשפטיים ולא הכנסת יצליחו לעצור אותו, לא עכשיו, כשלבנט עוד ישנה זכות וטו תיאורטית, ובטח שלא אחרי הבחירות כשזכות הוטו הזאת תפוג.
במקביל לפעלתנות של לפיד, גנץ בונה, במה שנראה כרשלנות מכוונת, את המדינה הפלסטינית דה פקטו בשטח. בכל יום בו הוא יושב על כיסא שר הביטחון, עוד ועוד נתחים מיהודה ושומרון נקרעים מהפוטנציאל לשליטה עתידית ישראלית, כנראה לנצח, במקביל ליבוש ההתיישבות היהודית והתעללות בה באמצעות המנהל האזרחי בו הוא שולט. נכון, ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C היא לא סיפור חדש, ונכון, גם תחת נתניהו הפגינה מדינת ישראל אוזלת יד שומטת לסת אל מול הפעלתנות הפלסטינית בשטח. הכל נכון. את יתרונות וחסרונות נתניהו אנו יודעים לשנן בעל פה. אבל לא בעוצמה הזאת, ולא בכמות הזאת. אפילו לא קרוב. המשך המגמה, בקצב בו היא מתרחשת היום, יהפוך את הוויכוח הפוליטי על עתיד הארץ למיותר, מוקדם משנרצה לחשוב.
לפיד לא יוכל להקים ממשלה בסוף הבחירות. גנץ? בוודאי שלא. אבל כמו שלמדנו בארבעה חודשים האחרונים, הם לא זקוקים לממשלה נבחרת בשביל ליישם מדיניות. מגבלות משפטיות מטרידות כאלו שמורות למנהיגי ימין בלבד, ולהגדיל, אפילו במעט, את הסיכון להמשך שלטון לפיד-גנץ ושרי השמאל שסביבם לעוד חצי שנה נטולת מגבלות בתפקיד – זהו מעשה בלתי אחראי.
הימין עומד לאבד, ככל הנראה, את אחת מאנשי המעשה הבולטות ביותר שלו בשנים האחרונות, ואולי את המוכשרת שבהם. הבחירה לתקוף את שקד מהרגע הראשון, במקביל לחוסר התייחסות לאלקטורט אליו שקד מכוונת, עלולים לעלות לימין במחיר כבד. גוש הימין היה מפיק תועלת רבה ממעבר של שקד את אחוז החסימה, תרחיש שהיה אפשרי בהחלט, לו כל הצדדים המעורבים היו פועלים אחרת. כרגע, נראה שהאפשרות שמעבר כזה יתרחש הפכה לבלתי ריאלית. במצב דברים שכזה תפקידו של כל איש ימין להניח בצד את העלבונות, להתעלם מהתחשבנות המוצדקת עם מפלגות הימין הקיימות, ולבחור באחת משתי האופציות בימין שעוברות בוודאות את אחוז החסימה. לא בשבילן. אתם צודקים, זה לא באמת מגיע להן. בשבילנו. בשביל הדברים שאנחנו, אנשי ימין אמיתיים שלא מוכנים שאף אחד יכנה אותם אחרת, מאמינים בהם.
