בנימין נתניהו הצהיר השבוע כי אם ייבחר לראשות הממשלה הוא יקפיא את תשלומי המשכנתאות, את חיובי הארנונה ואת מחירי המים והדלק. לא מעט עיתונאים ו"מומחים" מיהרו ללגלג על ההבטחות הללו, בטענה שמדובר בצעד הזוי, תוך הסבר ש"מר כלכלה" מתעלם מכך שמהלכים מסוג זה יביאו לכאוס כלכלי ולמשבר פיננסי. בכלל, נטען, נתניהו חוזר ומפמפם את יוקר המחיה, את הקושי הכלכלי הגובר ואת הזינוק במחירים, אך ורק מתוך רצון לייצר רווח פוליטי.
אכן, לא צריך להתרגש מהבטחת בחירות כזו או אחרת. מי שמתייחס להבטחות הללו ברצינות רבה, לא ממש מחובר למציאות הישראלית. בהקמת הממשלה הנוכחית נבחרי ציבור הוכיחו שאין שום קשר בין הבטחותיהם למעשיהם בפועל, וכיצד אפשר לומר ולעשות תוך זמן קצר דבר והיפוכו. הפער הזה בין אמת לשקר גם עלה לנו במיליארדי שקלים של מינויים פוליטיים, נציגים נורווגים, תשלומים לנאמנים קואליציוניים ועוד.
ייתכן שנתניהו רק מפזר הבטחות בחירות כמו כולם, ואין לו באמת כוונה ליישם את הדברים. אבל אם נתייחס לתוכן הדברים, ממש לא מדובר ב"מהלך הזוי". אמירות כאלה רק מוכיחות עד כמה מי שמשמיעים אותן מנותקים מהמציאות. נכון, חלק מהמהלכים הללו אינם בסמכות הממשלה, תהיה אשר תהיה, ולחלקם יש משמעות קריטית שעלולה לעורר טלטלה במערכת הפיננסית ובמשק. ובכל זאת, נראה שאין מנוס מצעד דרמטי כדי להציל אלפי משפחות מקריסה.
הביקורת הנוקבת לא צריכה להימתח כלפי הבטחות הבחירות של נתניהו, אלא כלפי חוסר המעש של הממשלה הנוכחית
משפחה צעירה עם משכנתא של 800 אלף שקל, הגדילה את ההוצאה החודשית שלה על החזר המשכנתא בחודשים האחרונים בכ־1,500 שקל, ועוד היד נטויה. עליות המחירים במשק הוסיפו עוד כמה מאות שקלים להוצאה החודשית. משפחות נוטלות הלוואות בריבית גבוהה במיוחד, לעיתים אפילו בשוק האפור. במחאה החברתית של 2011 יצאו לרחובות על הרבה פחות מזה. עוד ועוד משפחות שהנטל הכלכלי יכריע אותן, עלולות לגרום לתגובת שרשרת שתפגע במערכת הפיננסית פי כמה מאשר מהלך יזום (מוגבל) כזה או אחר להקלה בתשלומים.
הביקורת הנוקבת לא צריכה להימתח כלפי הבטחת בחירות, אלא כלפי חוסר המעש של הממשלה הנוכחית. זה נראה כמו תקווה שהבעיה פשוט תיעלם, וניסיון לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה לממשלה הבאה. מקסימום, אם ייבחרו שוב, ייאלצו לטפל בלית ברירה.
המנטרה החוזרת מצד שר האוצר ליברמן וחברי הממשלה הנוכחית היא שמדובר בתופעה עולמית, האינפלציה מכה בכולם, ואלו תהליכים גלובליים. גם אם לתהליכים הגלובליים יש חלק בזה, חלק לא מבוטל נובע מגרירת הרגליים ומהעשייה הדלה של נבחרי הציבור מול יוקר המחיה. שוב, קשה שלא לתהות עד כמה אפשר להתעלם ממה שקורה. רק לאחרונה הצהיר ליברמן, באמירה מנותקת, כי מחירי השכירות המאמירים כמעט לא עלו.
חשוב לומר כי הממשלה לא פעלה לבלימת מחירי הדיור, שזינקו בשנה האחרונה ב־20 אחוזים, וגם ממשלות קודמות לא הצליחו בכך. מה שבולם סוף סוף את הביקוש לדירות ועתיד אולי לשנות גם את מחירי הנדל"ן – זוהי הריבית הגבוהה של בנק ישראל, אלא שכאמור יש לכך מחיר כבד. הממשלה שתיבחר לא תוכל להתעלם עוד מהמחיר הזה, ולא משאר עליות המחירים. היא תיאלץ להתמודד עם זה בלי סיסמאות ומהר. לחלק מהציבור כבר נגמר הזמן.
