בשנים האחרונות נדמה שהדמוקרטיות מתפקדות באופן גרוע בהרבה מהיריבות האוטוקרטיות שלהן. מדינה כמו סין נראית כהצלחה כלכלית ומנהלתית מדהימה, בעוד ארצות הברית מתקשה להעביר תקציב בכל שנה. באיחוד האמירויות מיזמי ענק מוקמים ומושלמים בתוך שנים ספורות, אבל כאן בארץ אפילו ממשלה יציבה לא מצליחים להקים, שלא לדבר על קידום מפעלים לאומיים כמו הרכבת הקלה בגוש דן. יש תפיסה, והיא נעשית רווחת יותר ויותר במערב, שהדמוקרטיה חלשה מהאוטוקרטיה, ונידונה לדעוך תחתיה. באוטוקרטיות חווים יציבות ומצליחים לחתור בעקביות למטרות ארוכות טווח, אבל הדמוקרטיות נראות כאוסף אינסופי של בחירות ושיתוק פוליטי, עם פוליטיקאים העוסקים בעיקר בשרידות הפוליטית שלהם.
הטעות היא לחשוב שחולשותיהן של האוטוקרטיות אינן קיימות רק משום שאנחנו לא רואים את החולשות שלהן. היעדר הוכחה אינו הוכחה להיעדר. להפך: העובדה שמערכת נראית בלתי מתפקדת עקב מאבקים פוליטיים, חקירות שחיתות והפגנות היא דווקא עדות לחוסן שלה. אם המערכת לא הייתה חזקה היא לא הייתה שורדת את כל הדברים האלה. יותר מזה – העובדה שאנו רואים את כל הבעיות האלה, משמעותה שאפשר לטפל בהן, או שכבר מטפלים בהן. בדמוקרטיה המאבק הפוליטי – המתקיים דרך הקלפי – מבטיח שהמאבק ייפתר שלא דרך אלימות.
באוטוקרטיות, לעומת זאת, מאבקים פוליטיים נעשים במחשכים. אזרחים אינם יכולים להפגין, והשלטונות מטאטאים בעיות אל מתחת לשטיח. על פני השטח המערכת יציבה ויעילה, אבל האוכלוסייה מבעבעת בתסכול והמערכת השלטונית מושחתת, לא יעילה ולעיתים אף משותקת. לבסוף הבעיות פורצות החוצה, והמערכת שלא נדרשה מעולם להתמודד איתן מתמוטטת.
בשנה שעברה ראינו זאת בביצועי הצבא הרוסי. עד שעת השי"ן של הפלישה לאוקראינה, כולם האמינו שרוסיה עומדת לכבוש את הדמוקרטיה החלשה ללא מאמץ כמעט. אבל אז, באופן בלתי צפוי לכאורה, החלו לצוף הבעיות: כוחות ללא אספקה, חוסר תיאום בין יחידות, היעדר כוח אווירי, ציוד מיושן. לפתע התגלה, אולי גם לפוטין בקרמלין, שמתחת לתדמית הכוח של הצבא הרוסי מסתתרת תרבות שקר ושחיתות שכרסמה ביסודותיו. מי יכול להבטיח שהבעיות הללו אינן פושות גם ביסודות המדינה הרוסית?
גם סין הדגימה זאת בשנים האחרונות. הרשויות בסין גילו על התפרצות הקורונה בווהאן שבועות אחרי שהתחילה, עקב תרבות השקר של הפקידים המקומיים. היום חוסר האמון בין הממשל המרכזי לממשלות המקומיות מביא להמשך הסגרים על ערים, כי הממשל המרכזי בבייג׳ינג פשוט לא מוכן לתת שיקול דעת לפקידים המקומיים. מיליונים עדיין נמצאים בסגר חלקי או מלא עקב הקורונה, בעוד במערב סגרים הם נחלת העבר.
אין מערכת פוליטית נטולת בעיות. אין מערכת פוליטית נטולת מאבקים בין קבוצות. השאלה היחידה היא האם אתם רואים אותם, או שמא הם מוסתרים מתחת לפני השטח, ומתפתחים שם בדממה עד שהם מתפרצים והורסים את המערכת כולה.
