כמו מתנה ישנה שעוטפים מחדש ומעבירים הלאה, כך גם חלק מתוכניות הממשלה הן מִחזור של תוכניות ישנות שטרם בוצעו. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט הציג בשבוע שעבר בוועדת הפנים של הכנסת את תוכנית 'חץ לדרום', שתמציתה היא הקמת יישובים חדשים בנגב. בעבור כל מי שעוקב אחרי תוכניות הבנייה של הממשלה, שמות היישובים ה"חדשים" היו מוכרים היטב. ההחלטה על הקמת דיה, נווה־גוריון, דניאל, אשל־הנשיא ושלח, התקבלה בממשלה כבר לפני שנתיים וחצי. מאז לא קרה שום דבר בשטח. גם כסיף וחירן, שאמורות לקום באזור ערד, מדוברות כבר לאורך שנים. כאשר יישובים שכבר ניתן להם שם עדיין לא קרובים לעלייה לקרקע, קשה להתרגש מהצהרות השר על יישובים חדשים נוספים, שעוד אין להם אפילו שם ומיקום מדויק.
מה שכן היה חדש במצגת של גלנט הוא הטרמינולוגיה המכלילה והעוינת שנקט כלפי המגזר הבדואי. אחרי שקף של מפה שהוצגו בה מקבצי התיישבות בדואית לא חוקיים, הופיע שקף עם תמונות של טרור חקלאי, של פלסטינים עם סכין ודגל אש"ף, ושל שטרות כסף של דמי חסות. בשקף שלאחר מכן נכתב על הצורך להקים חסם ומגן מפני זליגה והשתלטות של התנועה האסלאמית מדרום הר חברון לנגב. עם זאת, באף אחד מעשרת השקפים לא נכתב מהי תוכניתו של שר הבינוי והשיכון בנוגע להתיישבות הבדואית. הקמת היישובים החדשים, שיש לברך עליה, לא תעלים את האוכלוסייה הבדואית. לא ניתן יהיה להמשיך להתעלם לאורך זמן מסוגיית הסדרת ההתיישבות של האוכלוסייה הזאת.
מהמצגת שהציג גלנט אפשר להבין בקלות שכל 230 אלף הבדואים בנגב הם גנבי קרקעות וטרוריסטים חקלאיים שמתגוררים בבתים לא חוקיים, גובים דמי חסות ויושבים מדי לילה לתכנן כיצד הם משתלטים על עוד שטחים בנגב. הטרמינולוגיה המכלילה הזאת איננה נכונה עובדתית וגם לא מועילה לפתרון הסוגיה. אם נתייחס לרגע רק לסוגיית הקרקעות והבנייה, העובדות הן שארבעה מכל חמישה בדואים מתגוררים בערים וביישובים מוכרים. מתוך כ־100 אלף בדואים שמתגוררים בפזורה, מספר המתגוררים בפזורה הבלתי־חוקית עומד על כ־50 אלף בלבד. זה לא מספר זעום, אבל ראוי היה לציין גם אותו במצגת.
מעבר לדיוק בעובדות, סימון כל המגזר הבדואי כאויב פלסטיני איננו מועיל במאום לחיזוק הנגב. את תופעות הפשיעה והאלימות יש למגר ביד קשה, אבל במקביל יש להמשיך להשקיע בתשתיות, והכי חשוב – לחתור להסדרה. לצד ההבטחות להקים יישובים יהודיים חדשים, ראוי היה שהתוכנית של גלנט תכלול הכרזה גם על יישוב חדש אחד לפחות למגזר הבדואי, ולו כדי להוכיח שלא מתעלמים מהצרכים ההתיישבותיים של האוכלוסייה הזאת. אפילו בתוכנית ההסדרה של תנועת 'רגבים' יש הסכמה להקמת יישוב חדש או שניים בשביל תושבי הפזורה שלא יימצא להם פתרון ביישובים הקיימים.
בסופו של דבר, תוכניתו של השר גלנט תיבחן בשטח ולא במצגות. כרגע נראה שבימי הממשלה הזאת כבר לא נזכה לא ליישובים יהודיים חדשים בנגב, ולא להסדרה כוללת של ההתיישבות הבדואית.
