שני מאמרים פרסם ד"ר אריק כרמון, מייסד ונשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה לשעבר, בביטאון 'נקודה' בתקופת העקירה מגוש קטיף. במאמר הראשון, שפורסם כחצי שנה לפני העקירה ושנכתב יחד עם אורי דרומי, אז עורך הפרסומים במכון, הוא יצא בקריאה נרגשת לאנשי הציונות הדתית שלא להתנתק מהחברה הישראלית. כרמון ודרומי הביעו חשש ודאגה שהציבור הדתי־לאומי ידיר עצמו משותפות במפעל הציוני בעקבות עקירת היישובים. את תביעת הימין לקיים משאל עם על תוכנית ההתנתקות הם הגדירו "תביעה מסוכנת, משום שהיא מערערת את סדר המשטר בישראל ובטווח הארוך היא מהווה איום על אושיות הדמוקרטיה".
כרמון ודרומי כמעט לא התייחסו במאמר למהלכים האנטי־דמוקרטיים שביצע ראש הממשלה שרון בדרכו לביצוע העקירה. הם הסתפקו באמירה שבין חבריהם במכון יש מי שמוחים על התנהלותו ש"אפשר שהיא מדיפה ניחוחות ציבוריים דוחים", אך טענו שהיא תעמוד למשפט ההיסטוריה ושהיא "אינה מושא למשפט עכשווי של סקטור כזה או אחר בציבור".
במאמר השני שפרסם כרמון, חצי שנה אחרי העקירה ובסמוך לבחירות 2006, הוא שב והביע דאגה מהתנתקותה של הציונות הדתית מהחברה הישראלית בעקבות עקירת גוש קטיף ואירועי עמונה. עוד הוא טען שהבחירות המתקרבות הן משאל עם על פינוי יישובים נוספים ביו"ש. בתגובה לכרמון כתב אורי אליצור ז"ל שגם בחירות 2003 היו משאל עם על פינוי יישובים והציבור הכריע בהן נגד, ובכל זאת כרמון וחבריו למכון הישראלי לדמוקרטיה מילאו פיהם מים כאשר שרון רמס את הדמוקרטיה ופעל בניגוד להצהרותיו במערכת הבחירות. לא עמדתם במבחן ועליכם ללכת הביתה ולשתוק קצת, כתב אליצור לכרמון. אבל כרמון לא הלך הביתה. בשנת 2009 הוא קיבל בשם המכון פרס ישראל למפעל חיים, ומנשיאות המכון הוא פרש רק בשנת 2014.
עכשיו כרמון מוציא לאור ספר חדש, 'לדבר ציונות' (בהוצאת ידיעות ספרים), שאותו הוא מגדיר כ"קריאת השכמה לנאמני העתיד המשותף של הישראלים". באחד הפרקים הביוגרפיים בספר הוא מתייחס בקצרה לתקופת העקירה. על הטענה שהכרעותיה של ממשלת שרון לא היו דמוקרטיות הוא כותב גם היום: "לא נראתה עילה סבירה לטעון טענה כזאת". לא השינוי החד מהעמדות שהציג שרון בבחירות, לא פיטורי השרים שהתנגדו לתוכנית, לא רמיסת משאל המתפקדים בליכוד, ולא הפשרה השקרית שרקחה ציפי לבני לאחר תוצאות המשאל ולא מומשה – שום דבר מכל אלו עדיין לא נראה לכרמון, האיש שרוממות הדמוקרטיה בפיו, בעייתי מבחינה דמוקרטית.
עברו 13 שנה מעקירת גוש קטיף, ואף שהתחזיות האפוקליפטיות של כרמון על התנתקות של הציבור הדתי לאומי מהחברה הישראלית התבדו לחלוטין, זה לא מפריע לו להתנבא גם היום ולהביע דאגה, חשש וחרדה מהמגמות שהוא מזהה בציונות הדתית. אחרי שחשש לשווא מהתנתקות של הציבור הדתי מהחברה, כעת הוא חרד מהשתלטות הלכתית שלה על המדינה. כרמון מזהה ניסיון "להחדיר את הקדושה למרחבים ציבוריים", וטוען שמדובר באיום קיומי על החברה האזרחית.
כרמון נכשל בתפקידו לפחות פעמיים. פעם אחת כשלא התייצב, כנשיא מכון לדמוקרטיה, לימינה של הדמוקרטיה נגד אריאל שרון, ופעם נוספת בניתוחים הכושלים שלו את התהליכים בציונות הדתית. במקום שהכישלונות יובילו אותו לחשבון נפש, הוא עוד מעז לקרוא לכולנו לקריאת השכמה.
