1. הרב משה צבי נריה, "אבי דור הכיפות הסרוגות", כיהן כחבר כנסת קדנציה אחת. הוא סבל מכל רגע. "אני לא מבין למה כועסים על ח"כים שנעדרים מישיבות הכנסת", אמר לימים לחגי סגל, "זה בזבוז זמן". כשנאלץ להגיע למשכן הכנסת העדיף לשבת במזנון העובדים, ולא עם הח"כים. שורה של אנשי רוח כיהנו בכנסת, מהסופר ס' יזהר ועד הרב חיים דרוקמן, ואיש מהם לא ייזכר בזכות מעלליו בפוליטיקה. הם באו לכנסת מתוך אמונה ש"שם משפיעים", אך השפעתם הגדולה הייתה דווקא בעולם התרבות והרוח. המוזיקאי שלמה ארצי השפיע על החברה הישראלית הרבה יותר מאשר אביו הפוליטיקאי ח"כ יצחק ארצי. חמש מערכות בחירות רצופות הציפו אותנו במנת־יתר של אדרנלין פוליטי. כדי להיגמל ממנו צריך לזכור שהפוליטיקה אינה התחום הכי חשוב בחיינו.
2.הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס השתתף במשלחת הבריטית לשיחות השלום בוורסאי, עם תום מלחמת העולם הראשונה. הוא פרש באמצע השיחות, וטען שהמדיניות המחמירה כלפי גרמניה תביא למלחמת עולם נוספת. לא בטוח שהאבחנה שלו הייתה נכונה, אך התחזית התגשמה. בספרו המפורסם ביותר ניסח קיינס תיאוריה כלכלית מהפכנית, ועל הדרך התייחס לטענה שרק העשייה חשובה ולא התיאוריות. אני מכיר אנשי מעשה רבים המזלזלים בתיאוריות, כתב קיינס, ובדרך כלל זה אומר שהם שבויים בלי ידיעתם בתיאוריה נושנה, שכבר אבד עליה הכלח. והוא צדק. פוליטיקאים מנהיגים את העולם, אך רעיונות מנהיגים את הפוליטיקאים.
חמש מערכות בחירות רצופות הציפו אותנו במנת יתר של אדרנלין פוליטי. כדי להיגמל ממנו צריך לזכור שהפוליטיקה אינה התחום הכי חשוב בחיינו
3.בממשלת בנט־לפיד היו שרים שעשו עבודה מעולה, כמו אלקין בשיכון ופורר בחקלאות, והיו שכשלו כישלון חרוץ. פקיד ממשלתי בכיר אמר לי שמרב מיכאלי היא האכזבה הגדולה ביותר שלו בממשלה הזו. "היא קיבלה את אחד המשרדים הכי חשובים בממשלה", אמר, "והיא מתעסקת בשטויות". במה עסקה מיכאלי באופן מתוקשר מאז כניסתה לתפקיד? בהעלאת טמפרטורת המזגן ברכבת, בתכנון "תמרורות" עם איורי בנות, בחנוכת קו אוטובוס חיפאי בשבת ובמינוי פקחים סמויים בתחבורה הציבורית, שהתחקו אחרי מקרים של "הדרת נשים" (ולא מצאו כלום). וכל זה בעיצומו של משבר תחבורתי חמור.
מיכאלי היא אולי הפוליטיקאית הכי קיצונית בכנסת, אחרי שהצהירה פעמים רבות שבכוונתה לבטל באופן חוקי את מוסד הנישואין. כל מי שמכיר מעט את תולדות הרעיונות יכול לזהות בקלות את האג'נדה האידיאולוגית הרדיקלית הזו, שלא מיכאלי המציאה. האידיאולוגיה המגדרית הקיצונית לא נולדה במשרד התחבורה, אלא בספריות אקדמיות מאובקות. אנשי מעשה שמתעלמים מתיאוריות יכולים להמשיך לעמוד בפקק, בזמן שהתיאוריות קובעות את סדר היום של השרה שלהם.
4.הטור הזה נכתב לפני הבחירות. אני מקווה שמיכאלי כשלה בהן, אבל אני מאמין שזה לא מאוד משמעותי. את המיתוסים המבוהלים על "ההדרה" ו"ההדתה" בישראל לא המציאו פוליטיקאים אלא אנשי רוח. מי שרוצה להגיש למדינה עזרה ראשונה צריך לבלום יוזמות מסוכנות של פוליטיקאים; אך מי שרוצה להבריא את החברה מן השורש צריך להתמודד עם הרעיונות עצמם. שרי חינוך ימשיכו להצהיר שהיום כבר לא צריך ידע וחוכמה, כל עוד פרופסורים ימשיכו להביע את הרעיון הנואל הזה. חשוב שיהיו לנו פוליטיקאים טובים, אך חשובים מהם הוגים, סופרים ומחנכים מעולים.
5.אני חושב על שיחה שיכולה הייתה להתקיים באור כשדים, לפני כמה אלפי שנים, בין איש לאשתו. "שמעת מה קרה בארמון המושל?" אמר אולי הבעל, "נמרוד הדיח את שר הפיצוחים. יחליף אותו כנראה תת־השר לענייני זיקוראתים, אנלילור. הוא כוח עולה בממלכה. האנשים בשוּק מדברים רק על זה". האישה הנהנה בבלי דעת. "מעניין", אמרה. "אגב, אתה זוכר את השכנים שהיו לנו פעם, אברם ושרי? הזקנים הנחמדים שהיו חמש שנים ברצף ועד בית?" "באופן מעורפל".
"אני שומעת עליהם סיפורים מופלאים. קשה להבין מה בדיוק קורה שם, אבל יש כל מיני אגדות. הם נודדים באזור כנען, מדברים על איזה א־ל חדש ואוספים סביבם אנשים. מהסיפורים הקטועים שאני שומעת נראה שצומח סביבם אירוע רוחני גדול".
האיש הביט בה בתימהון. "אני מדבר איתך על המאורעות הכי חשובים בפוליטיקה השוּמרית, ואת מספרת לי על טיולים של שני זקנים בכנען? את מי את חושבת יזכרו אנשים בעוד שלושת אלפים שנה: את השר הבכיר אנלילור, הכוח הפוליטי העולה בממלכת אוּר, או את אברם ושרי, שני נוודים תמהוניים מן המזרח התיכון?"
