קצת אחרי נאומו הקצר של יאיר לפיד, שהיה ההתרחשות היחידה במטה יש עתיד ביום שלישי בלילה, קיפלו מאבטחי ראש הממשלה את מערך הבידוק בחוץ. השער המגנומטרי פורק לחלקיו ונארז בקופסאות השחורות. האוהל הלבן, המאפיין כל כך את הבידוק הקפדני סביב ראש ממשלת ישראל, התרוקן ממאבטחים וציוד.
אם בדימויים עסקינן, היה כאן משל נאה לאירועי הערב. עשר דקות לפני כן עוד עמד על הבימה בפנים ראש ממשלה. עכשיו בחוץ, כבר מזדרזים להסיר כל סממן לאירוע. עקבות נוכחותו של לפיד בלשכה הבכירה בישראל, מטואטאות בזריזות עניינית הלאה. היה ונגמר.
בשעות אחר הצהריים של יום שלישי כבר בהחלט הרגישו את הלחץ ביש עתיד. לאחר תדרוך בחמ״ל יום הבחירות, יצא ראש הממשלה אל התקשורת ואמר ש"באופן מאוד לא מפתיע זה אכן צמוד מאוד מאוד. על הקשקש. אני קורא מפה לכל מי שאכפת לו מהעתיד של הילדים שלנו ומעתידה של מדינת ישראל, אתם לא יכולים להישאר בבית במצב כזה", הוא כמעט הפציר.
לקראת שעת סגירת הקלפיות ופרסום המדגמים, מטה יש עתיד בביתן 10 בגני התערוכה היה נראה מבחוץ כאילו הוא מוכן למסיבה. דגלים צבעוניים עם שמה של המפלגה התנופפו ברוח הערב התל־אביבית, שלטים אלקטרוניים הנחו את הבאים אל המקום הנכון. קשה היה למצוא מקום חניה פנוי בקרבת המבנה.
אך עם הכניסה אל האולם עצמו, היה ברור שהשיממון שולט. כלומר, מצד המסוקרים. כי כיאה לאירוע של מפלגת השלטון, השנייה בגודלה בישראל, הטריבונה שמול הבמה הייתה עמוסה באנשי תקשורת מהארץ וגם מחו"ל. מיטב הכתבים והצלמים נערכו מול הפודיום עם המיקרופון הבודד. ואז הם חיכו. והמתינו. וציפו לקצת, משהו. אבל שום דבר לא קרה. אפילו די־ג'יי לא הביאו, כפי שקרה במערכות הבחירות בימים שבהם יש עתיד הייתה חלק ממפלגת כחול לבן. מוזיקה ישראלית גנרית הושמעה ברמקולים, לא סוערת מדי, נטולת ג'ינגלים מפלגתיים. מתישהו מישהו עשה טובה והחליף את הפלייליסט שחזר על עצמו, לשירי שלמה ארצי.
"אבל איך יכול להיות שגם הליכוד וגם בן־גביר קיבלו כל כך הרבה? לא אמרו שזה לא יכול להיות?" מתפלא פעיל צעיר מול המסכים
פעיל יש עתיד אחד לרפואה נצפה מתהלך על הרחבה המצומצמת שבין הבמה לטריבונה, ועשרות אנשי תקשורת עטו עליו בתקווה לציטוט. ייאמר לזכותו שהוא התחמק מכולם באופן שווה. לאחד התאורנים הוא הסביר שתחושת הקיץ של אביה השוררת כאן נובעת מכך ש"לא צועקים כשלא יודעים אם יש גול". דימוי ספורטיבי עמום משהו.
בשעה עשר, שלושה מסכים גדולים בגב הבמה הקרינו מדגמים משלושה ערוצים. המספרים רצים, אך השיממון נותר על כנו. כאן שום דבר לא קורה. אין פעילים או אנשי מפלגה שיביעו עצב או תקווה. חוץ מיואל רזבוזוב בעצם, שהגיח לכמה דקות. כולם כאן חסרי מעש. אפילו המאפרות בעמדות האיפור שפרשו הערוצים השונים, כדי לפדר את פניהם של חברי הכנסת והשרים שבנוהל הרגיל מגיעים ומתראיינים בעמדות השידור השונות. אין מרואיינים ואין פודרה. כשבערוץ 12 משדרים את "ארץ נהדרת", הסאונד באולם עובר אל תוכנית הטלוויזיה, שמספקת הפוגה רגעית לסובלים מהשיממון. כלומר, לכולם כאן.
כשעתיים אחרי המדגמים מגיעה יעל בר, הדוברת הוותיקה שצועדת שנים לצידו של לפיד. היא אומרת שהסיבה שאין כאן איש היא שכל הפעילים קיבלו הוראה להגיע לקלפיות ולעקוב אחרי הספירה. "יש לנו גם צוות גדול בכנסת, סופרים ומעדכנים". ראש הממשלה עצמו נמצא בינתיים בבית. מבטיחים שהוא צפוי להגיע בסביבות אחת בלילה.
האכזבה של אנשי יש עתיד ברורה. גם אם אף סקר לא העניק יתרון לגוש השמאל, חשבו כאן שההפרש בינם לליכוד יהיה קטן יותר. שאולי בכל זאת יקרה משהו. אוי, הנה השרה אורנה ברביבאי. לא, גם היא לא מדברת כרגע עם כתבים סקרנים.
עשרה לאחת, וקומץ פעילים מגיע למטה. באמת קומץ. פחות מעשרה. אמונים על הוראות הדובר ועל משמעת הברזל התקשורתית שמאפיינת את המפלגה הזו, איש מהם לא מדבר עם התקשורת. "אבל איך יכול להיות שגם ליכוד וגם בן־גביר קיבלו כל כך הרבה? לא אמרו שזה לא יכול להיות?" מתפלא פעיל צעיר אל מול המסכים ועליהם המספרים המתעדכנים.
באחת ועשרים מתחילים להתקבץ כמה פעילי שטח. ג'ינגל של יש עתיד מושמע סוף־סוף ברמקולים. ראש הממשלה עצמו מגיע בסופו של דבר לקראת אחת וחצי, לנאום קצר. הוא עולה לבדו אל הבמה, משתדל איכשהו להביע אופטימיות. "הלילה הזה הולך להימשך יומיים. עד שלא תיספר המעטפה האחרונה שום דבר לא נגמר ולא נסגר", הוא אומר. "אנחנו נחכה בסבלנות – גם אם אין לנו סבלנות – לנתונים הסופיים".
והוא מדבר על ההישג של יש עתיד. "מיליון אזרחים ישראלים צעדו לקלפי ואמרו, אני יכול להיות גם יהודי וגם ישראלי. אני יכול להיות גם לאומי וגם ליברלי. אני יכול להיות חילוני שמחובר לתנ"ך ולמסורת, ואני יכול להיות דתי שיודע מתמטיקה ואנגלית".
ובהמשך: "בשנה וחצי האחרונות הייתה פה ממשלה של אנשים הגונים, ישרים וטובים, שעבדו קשה ויצרו פה עשייה חסרת תקדים. בביטחון, ביחסי החוץ של ישראל, בהסכמי המורים והמתמחים, ביחס לאנשים עם מוגבלויות, לנכים, לקשישים. במאבק למען זכויות נשים ולמען זכויות הקהילה הגאה". מחיאות כפיים נשמעות במיוחד כשהוא מזכיר את הקהילה הגאה.
אתם באמת דואגים לעתידכם? את רצינית? אני שואלת אחת מהנוכחות שחיה עם בת זוג. מה את חושבת שישתנה במציאות? היא עונה ברצינות אמיתית שבהחלט יש בה פחד. שהיא בטוחה שלאור התוצאות המסתמנות והממשלה שככל הנראה תקום, בתוך חצי שנה היא לא תוכל כאישה להט"בית לכהן למשל כמורה במערכת החינוך.
וכפי שלפיד הבליח, כך הוא נעלם. אומר לילה טוב ומשאיר את האולם מיותם. פעילי השטח הצעירים, המותשים, שהגיעו לקראת בואו – עוד מנסים להתנחם במקרי עבר של היפוך תוצאות. מערכות בחירות שבהן בבוקר שאחרי הכול נראה אחרת. ואז הם מתארגנים לצילום משותף, מחליטים במודע לזייף חיוך אל מול המצלמה.
